מראות הצובאות על נביאים ראשונים תג

אחד במלחמ' ואם לאו שתהיה נפשו תחת נפשו או ככר כסף ישקול ושלא במתכוין הלך מעיניו שלא שמרו כראוי מה משפטו אמר לו כן משפטיך אתה חרצת כלומר שהוא גם הוא לא יונח שמה שאמר לו הוא יתברך שלא ירחם עליו לא היה להכותו נפש כי אם לבלתו שלחו הרי הוא חייב מיתה כי כן משפטו הוא חרץ ואינו יוכל לומר כי שם היה תנאי והיתה נפשך תחת נפשו ובנושא שלו על בן הדד לא היה תנאי כי על כן הקדים לו ענין מפורסם מהאיש שעבר על דברי הנביא להכותו מכה בעלמא עם שלא היה בה מות כי אם צער ועל שלא עשה הומת וא"כ גם כל עובר מצות הנביא בשם ה' הוא בן מות והרי הוא כאלו תנאי בפירוש אז גלה לו הדבר בפירוש כי הוא האיש וכאשר אמר הוא לנביא כי כן משפטו הוא חרץ כך הוא כן משפטו שהוא חרץ כאומר לנביא כן משפטיך כו' ועל כן התנכר לאמר לו מה שנצטוה לשמור האיש ולא שמרו כי רצה שהמלך יאמר המשפט בפי' מן הטעם האמור ואם היה מכירו לא היה משיב דבר כי יבין כי עליו הוא מדבר כי הלא ידע אשר הוא היה שעל ידו מת אשר צוהו בדבר ה' להכותו ולא הכהו ומת ועתה יראה שאלה זו יבין כי שני העניינים אחד ושעליו הדבר ועל כן התנכר ולא העביר האפר עד אחרי כן שרצה לפרש הענין וגם מה שהזכיר ענין הככר כסף היה ג"כ לבל יבין פשר דבר עד יגלה לו כי בנושא שלו אין כסף ועכ"ז אין המלך יכול להשיב הנה גם אני אשקול ככר כסף כי זה כיון הנביא באו' יען שלחת את איש חרמי כו' לומר כי שם הודה המלך כי על ששלא במתכוין ברח האיש היה לו פדיון אך אתה ששלחתו בידך אין פדיון כי אם והיתה נפשך תחת נפשו ועמך שלא מיחו תחת עמו והן אמת שאם כאשר אמר הנביא לאיש ההוא הכני נא לא היה ממאן והיה מכה אותו גם שלא היה הדבר נראה בעין עונש העובר על דברי נביא על פי ה' אך לא יבצר מלהורות כי אין לעבור מפי הנביא בדבר ה' כי הנה רעהו של הנביא לא אמר איך אעשה וחטאתי כי המכה את חבירו נקרא רשע כי הוראת שעה היא ובן מות הוא העובר אלא שעל ידי מה שמיאן נראה העונש בחוש

כא (ג) ויאמר נבות כו'. ראוי לשים לב מה ענין או' חלילה לי מה' כי למה ימנעהו ה' ואם הוא על מקרא שכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות יכול למוכרה עד שנת היובל או יאמר בפירוש עד ששים או שבעים שנה ואינה יוצאה ביובל כי לא נאסר כי אם במוכר סתם או מוכר לצמיתות. ועוד שלא היה לו לתלות על היות המכירה לו כי באומרו לך יורה כי להיות אליו היה ממאן שאם לא כן לשחוק ממלת לך ואם הכונה היתה למה שהוא רשע ולא היה רוצה לתת נחלת צדיקים לאיש רשע לא היה לו להבזות את המלך בפניו כי מי לנו גדול מאליהו ורץ לפני מרכבת אחאב מן הכרמל עד יזרעאל והיה לו לחוש פן יעשה רעה כאשר עשה ולא יאות לצדיק לתת לפני