מראות הצובאות על נביאים ראשונים תב

בפנים והוא בחוץ לבלתי יחזור בו אחאב כי אחר שראה שידע האחר תשובתו הטובה יבוש מלחזור ממנה על כן וימהרו ויחלטו הממנו שהחליטו מה שאמר אחאב ממנו מעצמו שהוא אחי הוא הפך מה שאמרו הם עבדך בן הדד החליטו דבר זה כאלו הוא דבר מוחלט שלא ישוב ממנו ויאמרו אל בן הסמוך להם בפנים אחיך בן הדד כלו' אחיך הוא אחאב בן הדד לא כאשר חשבת שיחזיקך בגדר עבד ויהי כשמוע אחאב כי דברו עמו כי קרוב הוא בפנים אמר להם באו קחהו מבפנים ויהי כשמוע בן הדר תשובתו כי קרוב הוא לא המתין יכנסו לקחתו כי אם מיד ויצא אליו טרם יחזור בו מיד ויעלהו אל המרכבה אז בן הדר התחיל לנדור לו הטבות הערים אשר לקח אבי מאח אביך אשיב כו' אז אמר אחאב בברית אשלחך אם תכרות ברית ותשבע לעשות: או יאמר הנה אתה מוותר לעשות הטבות ואני מה הטבה אעשה לך הלא הוא כי בברית בלבד שתכרות עמי להיות שלם עמו לשלחך מבלי שתתן לי מאומה מכל זה אז ויכרות לו ברית וישלחהו

(לה) ואיש אחד מבני הנביאים כו' ראוי לשים לב מה צורך היתה הבאה זו אל הענין וגם למה עשה שלא יכיר המלך בו בהכירו אותו ולא נגש אליו לדב' לו דברי נבואתו בלי התנכר ובלי משל. ועוד כי למה על כן יומת והלא אין מלקין אלא אם כן מתרין ועוד כי אין המשל דומה לנמשל כי אל אחאב לא אמר שישקול כסף כי אם החליט גזרת מות בלבד ובמשל יש פדיון. אך הנה ארז"ל כי כאשר נגש אליו הנביא נאמר ויגש אליו איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' הקשה ר' יוחנן מאי ויאמר ויאמר שני פעמים אלא שניתן לידרש כי האמירה ראשונה היא אם יבא לידך בן הדד אל תרחם עליו כו'. ונבא אל הענין והוא כי אם היה אומ' לו שליחותו בלי שום הקדמה יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו לא יאמין כי יאמר הן אמת שבדבר ה' אמרו לי שלא ארחם עליו אך אין ראוי על זה עונש מיתה שתהיה נפשי תחת נפשו על כן הורה הנביא במה שנתפרסם אז לעיני כל הבאים מהמלחמה שעם המלך שצוה אל רעהו הרגני נא למען יראו המלך והעם משפט הבלתי מכה את אשר יצוה הנביא בדבר אלהים להכות ולא יכנו כי האיש אשר אמר אליו הנביא בדבר ה' הכני נא ולא הכהו המיתו האריה למען יראה המלך והעם כי משפט מות לבלתי מכה את אשר יצוה השם להכות ולא יכה. כי בזה יבין המלך כי גם לו משפט מות אשר נצטוה מהנביא בדבר אלהים יכה את בן הדד ולא המיתו כי בן מות הוא כי הנה נצטוה כמאמר רבי יוחנן שכתבנו ואחר שידעו הכל כן רצה להודיע נבואתו אל המלך כי על ששלח את בן הדד תהיה נפשו תחת נפשו וירא והנה עדיין היה יכול המלך להשיב כי לא נאמר לו כי אם אל תרחם עליו ומשמעו שיאסרנו במשמר וכיוצא בו על כן רצה להורות לו איך בפיו ובשפתיו יודה איך לא הונח שהיה כך היה בן מות והוא בהמצאה אשר עשה להתנכר ולשאול אם הוא שנאמר לו שישמור איש