מראות הצובאות על נביאים ראשונים לט

עון בישראל יאמרו הגוי' מבלתי יכולת חלילה וזה הוא אם לא יתודה עכן ויש כבוד לעכן אם לא יתודה חטאו שלא יודע מש"כ אם יתודה שיתבז' ונקלה לעיני כל ישראל וכן יש שני סוגי' וידוי א' לה' כי הוא חטא לו בעצם וראשונה וגם וידוי ליהושע כי הוא החרים וגם לו חטא. ונבא אל הענין אמר על דבר הכבוד אל תפן אל כבוד עצמך המחולל בגלותך עונך כי אם שים נא כבוד לאלהי ישראל ולא לך כי בגלותך האמת הוא כבוד ה' לעיני הכל כי יודע בעולם כי לא מבלתי יכולת חלילה עזב אתכם בעי כי אם על עון ישראל ועל הענין הוידוי אני חש על כבוד עצמי שתתודה גם על מה שחטאת לי שעשיתי החרם כי אם ותן לו תודה כי הוידוי לאלהי' הוא העיקר אך לי לא תאמ' דרך וידוי כי אם דרך הגדה בעלמ' זהו והגד לי כו' ומל פי דרכו כיון אל תתבזה לעיני כל ישראל כי אם הגד לי ביני לבינך ואל יעלה על רוחך להכחיד ממני כי לא נפלא ממני וזהו אל תכחד ממני כלומר לא תוכל לכחד ממני והוא כי רוח ה' ידבר בי: ויען עכן וכו' הנה ארז"ל שבימי משה עבר על שני חרמים ובזה יתכן יאמר אנכי חטאתי ולא פעם זו בלבד כי אם מקודם זה כזאת וכזאת עשיתי שהם שני פעמים בימי משה ועתה אל תגדל אשמתי כי סרסורי דעבירה הליצוני כי עין רוא' ולב חומד. ואז איברים גומרים וזהו וארא בשלל וכו' היינו עין רואה ואחמד' היינו הלב חומד ומיד ואקחם שהו' אברי' גומרים

(כה) ויאמר יהושע מה עכרתנו כו'. למעלה נאמר והיה הנלכד בחרם ישרף באש ופה נאמר וירגמו אותו וגם פה נאמר תחלה וירגמו ואח"כ וישרפו וא"כ ויסקלו ולמה היו סקילה ושרפה וסקילה ולזה נשים לב אל אומרו תחלה אבן ואח"כ נאמר באבנים והנה ארז"ל שבעל עכן נערה מאורשה ויצדק בזה משפט הסקילה. ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה דרך הסקילה היא לקשור בו אבן א' גדולה ולהפילו מגבוה ב' קומות אם מת מאותו אבן מוטב ואם לאו סוקלין אותו באבנים רבות עד שימית והנה ראה יהושע כי הוא אחר שנלכד בחרם היה חייב שרפה כמאמרו ית' והיה הנלכד בחרם ישרף באש ולהיות חרם של כל ישראל החמיר גם בבניו ובנותיו ומקנהו ולהיותו חייב סקילה על נערה המאורסה על כן בקש יהושע שידון בשתיהן ואם יומת באחת לא תתקים בו השנית על כן צוה בקבוץ כל ישראל ירגמוהו אבן שהוא אבן אחת על לבו מגבוה שתי קומו' כמשפט וזהו וירגמו אותו כל ישראל אבן שהוא אבן אחת ועדיין היה בו חיות ואלו לא היה חייב רק סקילה היו מוסיפין וזורקין עליו אבנים עד צאת נפשו אך היה חייב שרפה הוא וכל אשר לו על החרם על כן וישרפו אותם באש וז"א פה אותם וברגימה אותו כי הוא לבדו היה החייב סקילה באופן שנתקיימה שרפה בעוד היות בו רוח חיים ולהיות שכשאינו מת מחמת ההפלה באבן