מראות הצובאות על נביאים ראשונים שפו

הקמח הנשאר בכד לא יכלה ושמן שבצפחת אך הוא כי אם היו מריקים מאותו הכד בכלי אחר. או מאותו השמן בצפחת אחרת לא היה מתרבה בכלי השני כי אם בכלי הראשון כי שם צוה ה' את הברכה ועל כן אמר כד הקמח לא תכלה מהקרא כד כי תמיד יהיה בו קמח כי לא תתרוקן ליקרא כד בלי שם ציווי ותכלה הוא לשון מניעה כד"א לא יכלה ממך לא תכלא רחמיך הנה שפתי לא אכלא וכן צפחת השמן לא תחסר תואר זה ממנה ומה שנא' לשון נקבה הוא ליודעים כי אין ברכת ה' דבר משולל מהאות כי אם כן איך יאמר הכתוב יצו ה' את הברכה וכן כי שם צוה ה' אח הברכה וכן ברכת ה' היא תעשיר אך הוא כח רם ונשא מאתו יתברך כנודע והכח ההוא הוא המעשיר והמרבה את המועט ואותה צוה הוא ית' בכד ובצפחת האלו ויאמר לה כד הקמח לא תמנע מליקרא כד כי תהיה בו קמח תמיד כי ברכת ה' עצמה הוא המעשירה ומרבה וכן צפחת השמן לא תחסר ממנה שם זה כי תרבה בה שמן תמיד ועל כן נאמר למטה כד הקמח לא כלתה לרמוז אל הברכה שהיא העושה שלא כלתה היא משם ובשמן לא חש לרמוז זה גם כן כי כבר נרמוז בכד הקמח כי אם אמר שלא חסר שם זה כאמור

(יז) ויהי אחר כו'. הורו הוא ית' כמה גדול כח הצדקה ושל מקבלה שעל ידו זוכה הנותן כמ"ש ז"ל יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית והוא כי הנותנת זכתה להחיות את בנה והמקבלה זכה שתהיה התחיה על ידו וסיפר ואמר ויהי אחר הדברים האלה של נותן ומקבל חלה כו' עד שלא נותרה בו נשמה שהוא נשמה באפו כי הוא מופת המות היותר אמתי לראות אם נשימה בחוטמו שהוא יורה כי מת לגמרי ותאמר אל אליהו כו' בפרקי ר"א אמרו שאמרה לו באת אלי בתשמיש להזכיר עוני זה ולהמית בו את בני ויאמר הוא לפניו יתברך ידעתי כי מרוב צערה אמרה כך כו' ובבראשית רבה אמרו שאמרה כשהיה הקב"ה מביט במעשי ומעשי בני עירי הייתי טובה לפניו עכשו שבאת אלי בביתי ובחומותי כשנערכין מעשיך עם מעשי אני נחשבת לחוטאת וגרועה ולפי זה יהיה ביאור הכתוב מה לי ולך כלו' מה לי ולך שנדמה ונשוה בהיותך אתה איש האלהים ואני אשה אלמנה כי הנה באת אלי להזכיר את עוני מה שאין בך עון נמצאת מתה שגדל עוני בהיותך אצלי שהומת בני ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי אם על שקנאתי על כבודך נגד ישראל אני גולה ומצטער ממקום למקום על כי הענשתי את עמך ישראל הגם על האלמנה שאני מתגורר עמה הגיע מזה משכינתי שהרעות לה הלא גם אם היה ראוי כך לא תהיה הדעת שהיא באגב יותר מהרעתו כי זה הוא להמי' את בנה שהוא הרעה גדול' משלי עם היות אני העיקר אז ויתמודד כו' להשפיע בו חיוניו' מכל חלקיו

(כד) ותאמר האשה כו'. הלא כמו זר נחשב כו' אחרי אומרה אליו מה לי ולך איש האלהים כי ידעה מאז כי כן הוא יאמר עתה