מראות הצובאות על נביאים ראשונים שפה

ותאכל הוא והוא וביתה היא אכלה תחלה. ועל הג' אמר ולא ירע לבבך באמור אולי כאשר תוציא לי לא ישאר לכם כי דעי כי אחר שוהוצאת לי תעשי לך ולבנך באחרונה כי תשאר ברכה הנה כי טרם עשות האדם הצדקה הוא ית' מרבה לו תחלה כי הלא לפי הטבע במלא כף קמח לא יספיק אפי' לעוגה קטנה ואיך אחר העשותה ישאר כדי לעשות לה ולבנה ומה גם כי אין הברכה משתלחת על לא דבר ובהכרח בקחת לו משם עוגה צריך לישאר לחול ברכה להוציא לה ולבנה הנה הענין הראשון כי מקודם יעשה האדם הצדקה הוא יתברך מרבה לו תחלה וממה שמרבה לו תחלה בשבילה הוא נותנה אחרי כן וזה יתכן כיוונה התורה באומר איש כמתנת ידו לומר איש עצמו הנותן הוא כמתנת ידו מה מתנת ידו משל הקב"ה כך האיש עצמו משלו יתברך והוא מאמר התנא כי אתה ושלך שלו ולא עוד כי אם שאינו ממתין הוא ית' לברכך אחר שתתן כי אם שמקדימו לך טרם תתן וזהו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לומר שכבר נתן מטרם תתן אתה והשני גם הוא שהעני הוא מפרנס את הנותן אמר כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה כו' והנה עדיין היה מקום להקל בזכותה הרבה באמת באמור מי האיש אשר לו מעט קמח בכד ומעט שמן בצפחת וישמע ויראה כי כד הקמח וצפחת המים מתמלאים בתתו מהם צדקה שימאן מלתת לז"א כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה כו' והוא הדבר השלישי שהזכרנו והוא כי אם היתה רואה הכד מתמלא קמח והצפחת שמן ודאי אין להחזיק לה טובה על נותנה ואפילו אמירה לא נאמר לה שיתמלאו כליה קמח ושמן כי אם שלא יכלה הקמח לישאר הכד ריקם וגם לא יחסר שיעור המעט שמן כי גם בהריק מהכד ומהצפחת לא יתרוקנו גם בקחת מהם יום יום אך לא יתראה שיעור יתר על הקודם ובכן לזכות תחשב הצדקה כי הכל היה באמנה ולא נראה בעין בעצם והוא הדבר השלישי שכתבנו כי רצה הוא יתברך כי גם שלא יראה האדם הרבוי ניכר בנכסיו בתתו הצדק' יאמן כי, בנותר נותרה בו ברכה ולא ירע לבבו בחשבו כי מה שנותן יחסר מאשר לו כ"א כמעשה וה יקרנו כי היתה נוטל קמח מהכד ולא היתה רואה שגדל שיעורו כ"א שלא היה כלה כך יבטח האדם כי בנשאר יתברך ולא יכלה לעולם כי מלח ממון חסר והנה מהראוי היה יאמר קמח מהכד לא יכלה ולא כד הקמח שנראה שהכד לא יכלה ומה בצע בכד. ועוד שהכד והקמח עניינם לשון זכר ותכלה הוא לשון נקבה והל"ל לא יכלה וכן באומר וצפחת השמן לא תחסר ג"כ הראוי יאמר ושמן מהצפחת לא יחסר אך אם היה אומר כך היה נראה שהקמח ההוא והשמן ההוא לא יכלו ולא כן הוא כי הלא מהיום הא' נתהוה קמח ניסיי הרבה בכד באופן שהקמח הטבעי נתבטל במיעוטו וכן בשמן באופן שהקמח ההוא והשמן כלו וילכו בימים הרבים כי אין לומר שהמתרבה דרך נס הוא מה שהיו נוטלים ואופים ומבשלים יום יום והמעט הקודם היה נשאר לעולם ואם כן איך יאמר