מראות הצובאות על נביאים ראשונים שסה

ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ האויב רחוקה כבבל כד"א מארץ רחוקה באו אלי מבבל. ולבא אל התכת תיבות המקראות נשית לב אל כפל אומרו בפסוק שאחר זה והשיבו אל לבם כו' ושבו והתחננו כו' הרי בזה התשובה שישובו והתפלה ולמה בפסוק שאחריו חוזר ואומר ושבו אליך. ועוד כי בכתוב הראשון אומר בארץ אשר נשבו שם ובפסוק השני אומר בארץ אויביהם אשר שבו אותם. ועוד כי בפסוק הראשון אינו מזכיר העיר והבית וגם שבראשון אינו אומר בכל לבבם כי אם בשני. ועוד כי בראשון מזכיר נוסח הוידוי חטאנו והעוינו רשענו ובשני אינו מזכיר הנוסח כלל. ועוד כי בראשון אינו אומר ועשית משפטם כאשר בשני ואם הוא שהראשון והשני אחד הוא אלא שישובו בשני פעמים הפעם הראשון לא תהיה תשובה בכל לבבם כי אם בשנית א"כ למה מעתה יחזיק בדבר שלא ישובו בבת אחת. ועוד אומר וסלחת כו' ונתתם לרחמים לפני כל שוביהם ורחמים למה לא התפלל שישיבם לעירם כי אם ששוביהם ירחמום. ועוד אומרו אח"כ כי עמך ונחלתך הם כו' להיות עיניך פקחות אל תחנת עבדך כו' שנראה שהוציאם מכור הברזל כדי להיות עיניו יתברך פקחות אל תחנתו והוא משולל הבנה וגם יש ייתורי דברים בפסוק זה להיות עיניך כו'. ועוד אומר כי אתה הבדלתם לך לנחלה כו' כאשר דברת ביד משה בהוציאך את אבותינו ממצרים כי לא מצינו נאמר למשה שהבדילם לו לנחלה בצאתם ממצרים ועוד אומרו אדני אלהים בסוף דבריו יראה כי יותר היה צודק בתחלת דברי התפלה כמאמר משה אדני אלהים אתה החלו' כו'

אמנם אין ספק כי רוח הקדש היה עם שלמה בדברי תפלתו זאת. ונבא אל הענין והוא כי על כל העתיד לבא לישראל מאז נחרב בית ראשון דבר שלמה בחכמתו והוא כי כאשר גלו לבבל שנה אחת קודם שעלה על לב דניאל כי מלאו הימים של הגלות ההוא שבעים שנה התעורר והעיר לב ישראל לשוב ויתפלל לה' ויאמר בינותי בספרים מספר הימים כו' ואתפללה לה' ואומרה אנא ה' חטאנו עוינו הרשענו כו' אך לא שבו כל ישראל אז בעצם בתשובה שלמה עד גלות מדי בגזרת המן כי על כן ארז"ל במדרש חזית שהיה השטן מקטרג בגלות מדי מה תעשה באומה זו שאינם באים בתשובה שלמה לפניך עד שאחרי כן ע"י מרדכי שבו אל ה' בכל לבבם ויעש ה' משפטם להפוך שישלטו היהודים המה בשונאיהם ואת המן ובניו תלו וע"י התשובה השלמה ההיא כמ"ש שהושחרו פניהם בצומות כנרמז בשם אחשורוש אז זכו שמה שביטל הוא עבודת בית המקדש בא כורש ויתן ה' אותם לרחמים וריחמם ושבו וגמרו בנין הבית הוא בית שני והן כל זה היה ע"י סעד גדול מתפל' שלמה כי הן הם דבריו ואמר שאחר ששבום שוביהם אל ארץ אויב היא בבל ימשך בגלות ההוא כי והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם כי עונותיהם גרמו רעתם ואז ושבו בתשובה והתחננו היא תפלת דניאל בבבל אשר נשבו שם ותהיה נוסח התחנה חטאנו