מראות הצובאות על נביאים ראשונים לו

לגמרי כי אם שמכל עבריה נפלה עד היסוד בה באופן שויעל העם העירה איש נגדו שכל איש נכנס נגד פנו עצמו במקום שנמצא בו מבלי יצטרך להטו' מצד האחר לבא העירה והוא מה שנאמר למעלה ועלו העם איש נגדו

(כב) ולשנים האנשים וגומר בפסוק זה קורא אותם אנשים ובשאחריו קורא אותם נערים. ויתכן כי יהושע קראם אנשים כי כן היו חשובים ככל אנשים שבמקרא וצוה להם יוציאו אותה ואת כל אשר לה שהו' אביה ואמה ומשפחתה ונכסיה והם הוסיפו על הציווי והוא כל משפחותיה על כן קראם נערים בסיפור מה שהוסיפו ועכ"ז הסכים אחר כך יהושע עמהם להיות כי גם הכל היו תוך ביתה וזהו שחזר ואמר ואת רחב כו' החיה יהושע כלומר עם היות יותר על מאמרו כמדובר: ויהי ה' את יהושע כו' הודיע כי יותר מזיק לאדם חטא אחד מכל אויבים בשר ודם כי הלא ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל האר' באופן שנמוגו כל האויבים שבכל הארץ ויראו ממנו ומי היפך הענין הלא הוא חטא א' כי וימעלו בני ישראל כו' עם היות חטא של איש א' היה סיבה שנפלו בעי כאשר יספר

ז (ה) ויכו אנשי כו'. הנה כהמס דונג ודומה לו חוזר ונקפ' וע"ד זה בהיות לבב אנוש נמס בקרבו מאימות מות נפלו עליו אם הוא באופן שיש מה להשיב אל לבו להסיר פחד מלבו ולדוץ דאבה ימשול לבו לדונג הנמס וחוזר ונקפה אבל כשאין אל מחשבתו תקנה נכנסת בלבו נמשל לדבר שנמס ונעשה מים שאינו חוזר ונקפה כלל וזה מאמר הכתוב פה וימס לבב העם ויהי למים כי לא דמה אל מה שחוזר להקפו' וליקשור כי אם ויהי למים שנשארים תמיד ברפיונם אז ויקרע יהושע שמלותיו על יאיר בן מנשה שהיה כשלשים וששה איש שהם רובה של סנהדרין ועל צרת ישראל ויפול על פניו ארצה לרמוז הרי אנו כמתים כי שחה לעפר נפשם וכקבורים דמי וזהו ויעלו עפר על ראשם

ז) ויאמר יהושע כו'. ראוי לשים לב אל כפל אומרו העברת העביר. ועוד היעלה על לב שהעבירם ה' להאבידם ולו חפץ ה' להאבידם לא הראם את כל זאת. ועוד אמרו ולו הואלנו ונשב וכו' אם ה' אמר אליו קום עבור את הירדן איך היה להם לשבת בעבר הירדן. ועוד אומרו בי אדני מה עניינו שאם הוא לשון בקש' הל"ל נא אדני וגם הוא משולל הבנה כי אין לומר אחלה פניך עם מה אומר כו'. ועוד אומרו ומה תעשה לשמך הגדול כי אין הצרה רק לישראל ומה ענין לשם הגדול בזה: אמנם בהיות שלא ידע היות עון מחודש עתה בישראל היה דן בלבו כי עדיין לא הטהרו מעון השטים על שלא מיחו כפנחס והספיק זכות פנחס להאריך להם עד יעשו תשובה והם לא חשבו שהיה צריך יותר ולא עשו תשובה עוד על כן