מראות הצובאות על נביאים ראשונים שנג

לו בן יושב על כסאו כיום הזה ועוד למה זה הפליג ברבוי העם באו' עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרוב. ועוד שאח"כ מניח הרבוי ותופס הכבדות באו' כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה: אמנם יראה הנה היה מקום להשיב לו הוא יתברך הנה הקשית לשאול כי לו שאלת עישר ונכסי' או נצחון או אריכות ימים היה חסד בלתי עשות ברי' חדש' אך להשפיע בך חכמה יתיר' הרב' על השגת הכנת לבך הוא לברא לך לב חדש ורוח חדש' על אשר לך היום ומי יקשה לשאל כדב' הזה על כן התחכם לדבר ולו' הנה המלכתי לא מאבי הית' לי כ"א ממך ה' כי אתה המלכתני כי הן אמת כי את' עשית עם עבדך חסד גדול על צדקתו אך לא היה ביחוד להמליך אותי תחתיו כ"א סתם לתת לו בן יושב על כסאו וזהו ותתן לו בן יושב על כסאו אך היום אני המולך תחתיו בייחוד אתה עשית וזהו ועתה ה' נתייחסת לאלהי כי אתה המלכת את עבדך שאהיה אני בייחוד תחת דוד אבי ואם כן אחר שזו היא מתנתך עשה באופן תתקיים באופן שאם לאו נמצאת המתנ' בטלה כי הלא אנכי נער קטן לא אדע צאת ובא ובמשפט יכון כסא ואם אקלקל המשפט כי נער אנכי הלא יבטל כסאי וממלכתי ואיה מתנתך כי מה אני בערך עמך אשר בחרת כי הנה אנכי היום בין המלך הקדוש ובין עמו ישראל כמלך שיש לו עם נבחר אשר בם יתפאר ובקרב העם עבד המלך לצאת ולבא כי הנה אין ספק שעבדו שפל הערך מהעם הבני חורין הנבחרים למלך וזהו ועבדך בתוך עמך אשר בחרת כי אני כעבד בין בחוריך החפשיי' כי מה אני וזה בין באיכות וזהו עם רב בין בכמות אשר לא ימנה. או יאמ' בבחינ' אחרת והו' כי המושל בישראל הוא העבד והע' בני חורין כמאמ' האומ' כלו' רבנו' נתתי לך עבדו' נתתי לך והוא כי עון העם על המושל ושופט אותם בין על שגגת הוראה בין על מה שאינו מוחה או אינו מדריך וכיוצא נמצא שהו' עבד והם בני חורין וז"א ועבדך בתוך עמך אשר בחרת שאני בגדר עבד והם בגדר חפשים כי הם רבי האיכו' והשגגה או עוות בהם עושה רושם גדול וגם הם רבי הכמו' וכרובם כן מצוי הקלקול כי אי אפש' מבלתי המצא קצת שתהיה שגגה בדינם או העד' המחא' בקלקולם על כן ונתת לעבדך לב שומע שהוא מבין כד"א שמענו אדני וישמע אברהם לעפרון לשון הבנה לשפט כו' כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה ויהיה מאמרם ז"ל שאמר שלמה אם בשגגת הורא' הייתי מחייב ממון או נפש עו"ג לא תגדל אשמתי אך בישר' אפילו בפרוט' אני מחייב את ראשי כי וקבע את קובעיה' נפש וזה יאמ' עמך הכב' כי תכבד אשמת עונותם על מנהיגם ושופטם

(ט) ויקץ שלמה כו'. אמר כי כ"כ היה הדב' בעיניו ברור שבחלומו לא חשב שהיה אלא בהקיץ שבהקיצו ראה שהיה חלום ולא בהיותו חולם או כדעת ר' יצחק חלום שאמר על שהיה מבין לשונו של כל בעלי חיים מה מצפצף הצפור ומה נוהק החמור כו' ומשמחתו העלה עולות כו':