מראות הצובאות על נביאים ראשונים שנב

על אשר נכשלת איך נכשלת שלא יכולת להתאפק לבלתי צאת עד נפלת שדוד כי הנה ידע לבבך שהו' היצה"ר הנכלל בלשון לבב אש' עשית לדוד אבי ועל כן יצרך הנז' גרם לך כי עבירה גוררת עבירה שהיה ע"י היצה"ר ורחמי' היה לך משם הרחמי' דשקלת למטרפסך בהאי עלמא והוא מה שאמ' והשיב ה' את רעתך בראשך כי שם הרחמי' משיב רעתך בראשך שהוא ע"י המיתך בעה"ז ואל תאשימני כי ע"י כן והמלך שלמ' ברוך מש"כ אם לא אמיתך כי ארור מונע חרבו מדם נאמ' על כל הדומ' לזה וגם כסא דוד יהיה נכון עד עולם כי לא יחשוב ה' לו עון על שפטרך כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומה גם דוד שהמורד בו כמורד בשכינה ועל כן אם מי שמרד בשכינה היה דוד מנקהו היה העון מפקפק בכוננות כסאו אך עתה ע"י כן יהיה נכון עד עולם ואחר שהומת נאמר והממלכה נכונה ביד שלמה אפשר מהטעם האמור שביער עון מורד במלכות בית דוד או כי ע"י ראו כל העם כי אפי' לרבו לא החניף על שמרד במלכותו נפלה אימת שלמה על כל ישראל

ג (א) ויתחתן שלמה כו' הנה רז"ל דרשו סמיכות זה אל הקודם כי בהיות שמעי חי לא לקח שלמה את בת פרעה כי התלמיד בוש מרבו. עוד יתכן כי אחר שהממלכה נכונה התחיל השטן לגרות בשלמה להתחיל בדבר הגורם הפכו כי מזה נמשך עד גדר שנ' אז יבנה שלמ' במה לכמוש כו' ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך קרוע אקרע את הממלכה אך בימיך לא אעשנה למען דוד כו' והיה מקום לומר כי גם מאת העם התחיל קעקוע המלכות שהיו מזבחים בבמות גם שהיה לה' לז"א רק העם מזבחים אין עליהם אשמת דבר כי הלא עדיין לא נבנה בית לשם ה' והיה זמן היתר הבמות. ומה שאמרתי ויתחתן שלמה אל יעלה בדעתך שסר מלאהוב את ה' ובגיותה לקחה כי דע איפה כי ויאהב שלמה את ה' כלומר שגיירה ומה גם לחכמי האמת שאמרו כי לשם שמים נתכוון לקרב החיצוניות אל הקדושה אלא שסוף סוף בהרבותו נשים הטו את לבבו ולא מיחה בבנותן במות לע"ג והעלה עליו הכתוב כאלו בנאן הוא וזהו אז בנה שלמה במה לכמוש כו' והראיה כי אהב את ה' כי הנה אפי' בעוד שהיה היתר במות והיה הוא מזבח ומקטיר בהן חזר בו למען עשות כבוד אביו שלא היה מזבח רק בבמה גדולה בנוב וגבעון ויעש גם הוא כן וילך המלך גבעונה לזבוח כו' ועוד ראיה כי שם נגלה אליו ה' ויאמר לו שאל מה אתן לך כו' שיורה כי אהבה היתה בין מלכו של עולם למלך שלמה

(ו) ויאמר שלמה אתה עשית כו'. ראוי לשים לב מה צורך כל הקדמ' זאת והפ' שאחר זה היה מספיק ה' אלהי אתה המלכת את עבדך כו' וידוע הוא כי בצדקת דוד המליך והמשיך ממלכתו שהוא ענין כל דברי הפ' הזה. ועוד כי או' אתה המלכת את עבדך הוא אמור בפ' הקודם ותתן