מראות הצובאות על נביאים ראשונים שנא

עצרת כח לבלתי עבור לראותה ועתה אשר צויתיך לא בא עליך השמש שלא באת אליה אמר לו כאשר היתה בחירתי חפשית לא היה לבי מכריחני אך עתה הייתי כמי שניתן בבית כלא לבי דופק באמור למה תמנע מכל האדם לראות את העיר ולא יכולתי להתאפק נגד לבי עד שאמרתי ויהי מה ארוצה אנכי עד אעבור ועברתי ועתה הנני בידך והנה עד המעשה הזה כי גדול המצווה ועושה שיצר סמוך דופק בו ועושה לא ירפנו עד יעבירנו על התורה ועל העבודה ועל דרך ענין המעשה הלזה אפשר יהיה בלב שלמ' לאמר כי כמשל הזה יקרנו לשמעי שע"י עכב בחירתו ידחקנו יצרו עד עבור יעבור ולא יבצר יאנסנו להעבירו ויפול בשחת זו ותתקיים צוואת דוד אביו. עוד יתכן במה שידענו כי עבירה גוררת עבירה והוא ככתוב אצלינו במקומו כי משורש טומאת העון אשר יתרבה בהעשותו יתרבה מלאך משחית והכח הטמא ההוא נקשר בעושיהן עד יגוררנו לעשות עוד אחרים מורם ממנו כיוצא בו עוד שני' כי העון ההוא אשר מרד שמעי במלך דוד שהמורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה היה בצאתו מירושלם נמצא שבצוות המלך שלמה שלא יצא וצאתו היה ג"כ מרד במלכות בית דוד הרי זה דומה לעון ההוא. ועוד הדמות שני והוא היות המרד ביציאתו מירושלם ואם ישוב לחטוא למרוד בשלמה גם ביציאה מירושלם היה מרד שני כיוצא במרד הראשון ובזה יתכן שבטח שלמה שלא יבצר שהעבירה הוא המרד הראשון תגרור לו גם את זאת הדומה לו בב' פנים וז"א ידוע תדע כי מות תמות שהוא שני ידיעות על ב' מרדים שהם שני מיתות ובוטח אני כי דמך אשר נתחייבת מאז יהיה מאז להעבירך גם עתה והוא כי העון ההוא יגרור לך דומה לו כמדובר ויאמר שמעי טוב הדבר והוא כי הנה על פ' ועשית הישר והטוב ארז"ל זו לפני' משורת הדין וכן רב כשצוה לרבה בר בר חנה לאהדורי גלימא להנהו שקולאי דתברו ליה חביתא שהיה לפני' משורת הדין א"ל דינא הכי א"ל הן למען תלך בדרך טובים הוא כי מלת טוב נאמרת על לפנים מן השורה וזה יתכן אמר שמעי לשלמה טוב הדבר כלו' לפנים משורת הדין הוא הדבר להאריך לי עד מרד ב' ולרמוז היות שבועה בדבר אמר שהשיב שמעי כאשר דבר אדוני המלך כן יעשה עבדך כלו' על היות שדברת בלבד אעשה הרי שזול' דבור המלך יש חיוב אח' ואין זה כ"א דברת שבועת אלהים שאל"כ הם דברי מותר ואחרי כן הודיע הכתוב כי שמעי הלך גתה בהחבא כי על כן ויחבוש את חמורו ולא א' מעבדיו הנותרים או מסביבותיו נעריו אך היה לבל יודע וכן הורה בפי' באו' ויוגד לשלמה בב' בחינות א' כי אם היה מפורסם לא היה הכתוב מייחס הדבר להגדה לשלמה ב' כי לא נאמר שהוגד החזר' כי אם שהלך ושב יורה כי עד אחר שובו לא הוגד לו ההליכה כי בהגדה א' היתה ההליכה והחזרה וזהו ויגד כי הלך ושב ואז אמר לו איני תמיה