מראות הצובאות על נביאים ראשונים שי

אף מישראל אחריו עם כל איש יהודה וקרי ויקהלו וכתיב ויקלהו שהוא האותיות הפנימיות מהופכות לרמוז כי גם שמשבטי ישראל היו נקהלים עם שבט יהודה שעם יואב פנימיות לבם היה מהופך כי לא היה עם דוד כי אם עם שבע בן בכרי אך היו ממתינים לראות מי ינצח להיות עמו וכראות' כי מת גבורם החשו ויהיו עם המלך דוד כבראשונה

כ (יז) ויקרב אליה כו'. ארז"ל בתנחומא האתה יואב אתה הוא השר של ישראל אתה הוא שנאמר בך יושב בשבת תחכמוני ויאמר אני ובמדרש חזית אמר טובה חכמה מכלי קרב זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרבו של יואב האתה יואב לא אתה בן תור' ולא דוד בן תורה לא כן כתיב בתורה כי תקרב אל עיר כו' וקראת אליה לשלום וכן התמו עד כאן תמו דברי תורה שלא תתקיים אמר לה ואת מאן א"ל אנכי שלמי אמוני ישראל אני הוא שהשלמתי מנינם של ישראל במצרים אני הוא שהשלמתי יאמן ליוסף נאמן למשה ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל עיר זו אבל ובית מעכה ואם בישראל אני היא אם בישראל מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי חלילה לדוד חלילה ליואב לא כן כי אם איש מהר אפרי' שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד אם במלך למה בדוד אמר ר' עזרי' ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור כאלו מעיז פניו במלך דוד שהיה מלך וחכם וגדול אמר ר' יודן כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז בהקב"ה ח"ו כתיב נשא ידו במלך זה מלך מלכי המלכים הק"בה ואח"כ בדוד שהוא מלך ישראל ע"כ ואין ספק כי אחרי שולי רבותינו נלך כי הן הם יודעי האמת כעדותו ית' בתורתו הקדושה והמה קיימו מה שכבר קבלו כי סרח בת אשר היתה ושהתלוננה על החילם במלחמה ולשפוך סוללה טרם קרוא אליה לשלום. ועל פי דרכם נבא אל התכת הכתובים כי הלא ראוי לשים לב א' אומרו ותאמר לאמר כי מלת לאמר מיותרת ומשוללת הבנה לפי דרכה להיות לאמר לאחרים. ב' כפל אומרו דבר ידברו. ג' אומרו לאמר פעם שנית כי גם הוא מיותר כראשון. ד' אומרו שאול ישאלו כו' כי אחר אומרו דבר ידברו למה חוזר ואומר שאול ישאלו וזה וזה אחד הוא. ה' כפל השאלה. ו' אומרו וכן התמו כי גם לרז"ל אין הלשון מתיישב ולא מתקשר לפי פשוטו. ז' דברים מכופלים שבפסוק אנכי שלומי כו'. ח' כפל אומרו חלילה חלילה. אך הנה היחלו לשפוך סוללה אל העיר טרם ישאלו ויקראו לשלום אלא שמן ה' יצא שלא עברה הסוללה העיר' כי לתוקף בנין החיל לא הספיק' להרוס וליכנס רק נכנסה בעובי הקיר ודחתה כשיעור' בקיר ומילאה מקום האבנים שדחתה ונשארה תחתם בתוך הבנין כאלו שם נבנתה מתחלה וזהו ותעמוד בחיל אז באה האשה החכמה ותאמר האתה יואב איש חכם תעשה את הדבר הזה ויאמר אני ותאמ' לאמר והוא כי הנה ידענו מה בין לשון אמירה ללשון דבור