מראות הצובאות על נביאים ראשונים רצג

יספיק היות תלויה בדבר אלא לבטל האהבה בביטול הדבר אך לא להגדיל שנאה ומה גם יתירה על האהבה ובזה תאמר אלו לא היה רק העדר אהבה החרשתי באמרי כי סבת העדר אהבה היא מחמת הביאה שבה בטל דבר על כן בטלה אהבה אך להיות גם שנאה גדולה ויתרה אין סיבת זו הביאה וזהו אל אודות וסיבת הרעה הגדולה הזאת שהיא שנאה גדולה נמשכת מהאחרת שהוא אשר עשית עמי שהיא הביאה להמשיך לשלחני שהיא השנאה הגדולה והנה דברי טעם היו לאזן שומעת אלא שלא אבה לשמוע לה

(יח) ועליה כתונת כו'. הלא יראה כטענו חטים והודה לו בשעורי' באו' ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה מעילים אמנם הנה רש"י ז"ל כתב בביאור התורה כי כתונת ומעיל אחד הם כמין חלוק אלא שכתונת הוא תחתון ומעיל הוא מלבוש עליון והוא מרז"ל שאמרו את כתונת הפסים זה תחתון אשר עליו זה מלבוש עליון ובזה יאמר ועליה כו' לומר כי הנה דרך הכתונת להיות מפסים אך לא המעיל שהוא העליון אין דרך לעשותו מפסים אמר כי עליה כתונת פסים ואל תתמה כי כתונת שהוא כמין מעיל אין דרך לעשותו מפסים אלא כשהוא למטה שנקרא כתונת ולא כשהוא למעלה הנקרא מעיל כי הלא כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים כי כמו שלובשים שאר נשים המלבוש הוא כשהוא נקרא כתונת שהוא למטה כן תלבשנה בנות המלך כשנקראים מעילים שהוא למעלה דהיינו מפסי' והכונה כי כל מי שיראנה בכתונת פסים על לבושיה יכיר כי בתולה בת המלך היא והולכת יחידה בשווקים וברחובות כדאי בזיון כי אין דרך שאר נשים ללבוש על לבושיהם כתונת פסים ואז לא שבה בית אביה כבראשונה רק בית אבשלום אחיה

(כא) והמלך דוד כו'. לא אמר ויחר אפו כי אם ויחר לו והוא כי חרה על הנוגע לו כי בזה יתעורר ויזכר בעם ענינו עם בת שבע כי לא יבצר מליצני הדור מלדבר ולומר שאמנון מאביו למד ועל כן לא מצא טוב משתיקה ואבשלום נטר האיבה בלבו ולא דבר עם אמנון לאמר מדוע ככה עשית פן מהרעה אשר ידבר ימשך יכנסו אנשים ביניהם ויתווכו שלום וזהו למרע ועד טוב שהוא פן מהרע יבא אל הטוב והוא אינו חפץ בזה כי להמית בלבו כאשר הוכיח סופו

(כד) ויבא אבשלום כו'. לבל יורגש כי לבו היה על אמנון היחל במלך ולא הזכיר את אמנון להסתיר דבר עם שידע כי המלך לא ילך עשה לבא מענין לענין לומר אחר שאינך הולך ולא ילך נא אתנו אמנון כמתמיה כלומר אם אינך הולך האם לא ילך אתנו במקומך בנך הגדול כאומר דבר שודאי הוא שילך ויהיה תימא אם ימאן המלך בדבר ויך לב דוד אותו כי הרגיש הענין ועל כן השיב למה ילך עמך הפך התמיהא שלו על העדר ההליכה