מראות הצובאות על נביאים ראשונים רפט

כי בעד עצמו היה לו לבקש שיכופר עונו ומאליו תבא תרופת הילד אך הנער לא חטא ועל פי דרכנו אל או' פה הנער מה שאין כן בקודם ובמאוחר כי אם הילד. ג' כפל או' ויצם צום. ד' או' דוד שהוא מיותר כי עליו הוא מדבר וגם למה נזכר בין ויצם לצום. ה' או' ובא מהיכן היא הביאה ולהיכן בא ומה צורך בהודעתה וגם מלת ולן תראה מיותרת. ו' למה רחץ וסך והוא אבל. ז' על מה היתה ההודאה וההשתחויה בית ה' ואדרבה אין לו רק להצדיק את הדין. ח' אומרם אליו בעבור הילד חי צמת כו' שהראוי יאמר בעוד הילד חי ולא בעבור. ט' שמשיב על הצום ולא על הבכי וגם יש כפל בלשונו. י' אומרו ויבא אליה וישכב עמה שהוא ענין א' כפל. י"א אם ה' אמר אליו הנה בן נולד לך שלמה יהיה שמו הוא יהיה איש מנוחה ושלום והשקט יהיה בימיו למה אחר הקרא שלמה כאשר ייעד הוא שלח לקוראו ידידיה בעבור ה'. י"ב למה לא נקרא עוד אח"כ ידידיה כי אם שלמה. אמנם הנה ידוע מחכמי האמת כי איש כי ימות לו ילד בעונו לא תכרת הנפש ההיא אשר לא חטאה בעון אשר הולידה כי הן כל הנפשו' לו יתברך הנה כנפש האב וכנפש הבן הנפש החוטאת היא תמות אך הוא כי הוא יתב' שהכל צפוי לפניו ידע את אשר יחטא ראובן ומקדי' ונותן לו בן אשר נפשו בו חייבת מות על אשר חטאה בגלגול הראשון ובהעוות ראובן ינוכה עונו במיתת בנו אשר בצערו אשר יצטער ונפש הבן פורעת חובת הראשון נמצא כי נעשים ב' דברים בבת אחת. ונבא אל הענין והוא כי הנה בשמוע דוד כי ימות הילד בעונו אמר בלבו הן אמת שבמות הילד וכופרו כאחת עוני ועון נפש הילד אך טוב טוב הוא אם אפשר לתקן זה וזה שיחיה הילד ויכופר עוני על כן אם אמרתי לצום ולבכו' ולהתפלל על עוני הלא לא יועיל לחיות הילד כי עון של עצמו אינו נמחק והוא בעונו ימות על כן אמר לבקש את האלהים בעד הנער שהוא את מדת הדין אשר הוא בעד הנער שהוא אשר חטאה נפש הילד לא עודנו ילד כי קטן היה ואינו נענש כי אם אשר חטא מאז נקרא נער והלאה בפעם הקודמת ובעד עון הנער מצד עצמו ויצם וגם על עון דוד עצמו צם גם כן וזהו דוד צום ולא בלבד התענה ביום כי אם מבעוד יום קבל התענית ולן בתעניתו הלילה וזהו ובא ולן כי בצו' הנז' בא מהיום ולן בו כי קבלו מבעוד יום נמצא מתחיל ממקצת היום ובא בצום שהתחיל ולן בו ובלילה ההוא גם כן ושכב ארצה והנה עבדיו חשבו כי אחר שמיתת הילד הוא תועלתו לכפרתו והמה ראו כי היה מתפלל וצם על הילד שיחי' אמרו בלב' אין זה כי אם שהעולה על רוחו הוא כי בזכו' שמתפלל על חיי הילד לכפר בעד אשר חטאה נפשו בגלגול הראשון הוא יהיה נענה תחלה וה' יכפר גם לו ועל כן במות הילד אשר התפלל עליו ולא שוה לו אמרו עתה אם נאמ' לו מת הילד ועשה הרעה באו' כי אחר שלא הועיל לכפרת הילד להחיותו הלא יענש כי היה סיבת מיתתו אז לפחות לא יכופר בזה עונו על כן בראותם שקם ויאכל