מראות הצובאות על נביאים ראשונים רפז

שלא היית ראוי לבא לידי מעש' זה ועכ"ז אינך פטור מטעם שאינך אחראי למי שיחטא או מחמת הנסיון שאמרתי שלא תעמוד בנסיון כו' הלא היית יכול למלאת תאות יצרך בנשותיך ולא עשית כן כ"א כעשיר שחמל לקחת מצאנו ויקח כבשת הדל וזהו ויחמול לקחת כו' ועל העת שהסית בו יצרו בהביטו בה עד שלוח מלאכים לקחתה ייחס את היצה"ר עדיין להלך כי בקל היה יכול לכבוש אותו ועל עת שנזדווג לה ייחסו לאורח שהאדם חפץ בו לעשות רצונו יותר מאל ההלך הקרב אל פתחו אך עדיין הוא שורר בבחירתו ואם היה שם פניו כנגד יצרו היה יכול להאריך זמן כחדש ימים אחרי מות אוריה ולא לקחתה במלאת שבעת ימים ועל עת שבא עליה אמר ויחמול לקחת כו' לאורח כו' ועל אחר שלקחה במלאת שבעת ימים ששילש בדבר אשר מאז נעשה בעל הבית אמר ויעשה לאיש הבא אליו הנה בזה גמר ענין האשה שכללות הענין הוא כי גם שגרושה מאישה היתה עכ"ז היה לו להשלים תאות יצרו בנשותיו ולסוף תבא לידו כי כשאול' היתה כעת ביד אוריה והנה כוונת נתן היתה באומרו המשל הזה כדי שישוב דוד כי רע בעיניו המעשה לענות אחריו כי הוא האיש ויאמר ענשו בפיו להכביד הדבר בל יקל בעיני דוד באומרו כי גרוש' היתה ובת זוגו ועל כן ככלותו המשל לא הזכיר לו ענין אוריה עד שישיב דוד על זה ויהי כן כי טרם ידבר על ענין אוריה השיב דוד ומה גם כי מאשר חרה אפו על האיש כי לא הבין עדיין הענין לא עצר כח להמתין אם ידבר עוד על ענין אחר והשיב מיד וזהו ויחר אף דוד באיש מאד ויאמ' כו' חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת ולא כיון על מיתת ב"ד כ"א לשמים והוא כי העושה זאת לדל לחשוק כבשה אחת אשר היא כל אשר לו הלא יורה כי רעה עינו על הדל וארז"ל כי כל אשר עינו רעה על הדל כעובד ע"ג שנאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ולהלן הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ג אף כאן ע"ג ואם כן איש כזה שיש בו עין רעה על דל בן מות לשמים הוא מלבד מה שטבח הכבשה שישלם ארבעה צאן כד"א וטבחו כו' וארבע צאן תחת השה. או שיעור הענין כי להורות שאומר בן מות אינו בב"ד כי אם לשמים אמר ואת הכבשה ישלם ארבעתי' שאם המיתה היתה מיתת ב"ד אין אדם מת ומשלם והתשלומי ארבעה הוא עקב אשר עשה כו' שגנב וטבח ומה שהו' בן מות הוא על אשר לא חמל ותרע עינו על הדל אז ויאמר נתן אל דוד אתה האיש ואז אין ספק כי כל אשר, אמרנו שנרמז בכל דברי המשל דוד השכיל למפרע בהגלות אליו כי הוא האיש ועל עניינו הדברי' אמורים והן אמת כי גרוש' מאישה היתה אך למה מיהרת לבלתי המתין עד תהי לך אשר לך ואכלת אות' פגה האם לא ידעת כי איני משליך ענייניך אחרי גוי כי זכו' כמה דברי' עשיתי בשבילך והשתי' הראשונות בעצמי כי הנה אנכי משחתיך למלך כי לא שמואל הריח השמן על ראשך כי