מראות הצובאות על נביאים ראשונים רפה

בת ישראל ויגזור כי בת זוגו של דוד תנתן לאוריה היא בת שבע שנתגייר' ויקחה לו לאשה כי מכרה דוד כמדובר. ונבא אל הענין והוא כי הוא ית לא על היותה אשת איש ולא על דם נקי היה מחייב את דוד כי גט כריתות הניח לאשתו ואוריה מורד במלכות היה אך חפצו יתברך היה ימתין עד תשוב אבדתו אליו כי הוא הוא מכרה ולא תתקיים מכירתו כי הוא ית' יגלגל להשיב אבדתו לו מהרה ומה גם כי עתה עדיין היתה קטנה כמתגדלת בית אוריה כילדה כי בת שבע שנים היתה כשלקחה דוד כנודע מרבותינו ז"ל ומה תאמר מה אעשה כי יצרי פתני בראותי אותה רוחצת ולא היה לי כח לסבול היה לו לעשו' כאשר עשה רבא כשראת' את חומה אלמנת אביי בבית המדרש דאזל ותבעה לבת רב חסדא כך היה יכול לעשו' הוא שיתבע את נשיו כל אותו הלילה ולא יביאה אל ביתו וכן על דבר אוריה היה חפצו ית' יהרגנו בחרב ב"ד על אשר מרד במלכות ולא בחרב בני עמון ומה גם לחכמי האמת האומרי' שבחרב בני עמון היתה עבודת אלילים חקוקה על כן בראשונה היחל על דבר האשה כדי לדבר אחר כך על דבר אוריה כי רצה לדבר לו אחת לאחת לבלתי הבעיתו ובבואו לדבר על האשה ראה יתברך כי היה יכול להשיב כי גרושה היתה ועוד לו כי בת זוגו היתה ואם אכלה פגה עם כל זה למה היא ניתנה לאחר עוד טענה שלישית והוא כי דרכו ית' לשמור רגלי חסידיו שלא תבא תקלה על ידן ולמה לא שמרו ואם הוא על שהיה זה נסיונו כי הוא אמר לפניו יתב' בחנני ה' ונסני עכ"ז היה עומד לולא למען יצדק בדברו ית' שאמר אליו האבות עמדו בנסיון ואתה לא תעמוד על כן על כל אלה נשא המשל הוא ית ואמר לא על אשת איש אני מחייבך כאשר יבא בתוך דבריו כי גרושה מאישה היתה כי אם על מציאת החמידה ולשמא יאמר הלא ראויה היתה אלי כי לא יבצר ממנו ידיעה זו כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו ולא יבצר ממנו כי בת זוגו היתה ואדרבה היה יכול לומר למה ניתנה בת זוגו לאיש גר ולומר כי מה תקרבו נפש האיש עם בת זוגו דמזלא חזי או שגם הוא ידע כמדובר יחם לבבו לבלתי הרפו' ממנה אחר שנתגרשה כבר על כן נשא המשל ואמר שני אנשי' היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש לעשיר הוא דוד היה צאן ובקר נשים ופלגשי' ולרש הוא אוריה אין כל אפי' אחד משלו כי נולד גוי ולא נאמר בת פלוני מבנות ישראל לפלוני כי אם כבשה אחת שהיא מן הצאן הם ישראל הנקראים צאן ולא ניתנה לו רק עודנה קטנה כי ראויה היתה לדוד כי אם שאכלה פגה קודם זמנה ושמא תאמר למה ניתנה לגר הזה ולא לי מתחל' הלא הוא אשר קנה והוא כי קנאה מדוד בדמי הראות לו מקום התרת שריון גלית כמדובר מרז"ל וגם שמפני כבודו של דוד לא נזכר ממי קנאה אחשוב שנרמז באומרו אשר קנה ממי קנאה והוא כי מספר אותיו' אשר קנה עם הכולל עולה במספר