מראות הצובאות על נביאים ראשונים רסה

זה על הלוים שבכתף ישאו ואפשר שבראות דוד מיתת עוזא ואח"כ שבא לנסות בכהנים שלא שוה לו והיו מיד מסתכני' עד שאמר לו אחיתופל אחר מיתת עוזא וצער הכהנים אז ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא כלומר לא באחר שהיה אשם יותר הוא אחיתופל כי לולא נמנע מלאומרו מתחלה לא היה נפקד איש

(טז) והיה ארון ה' כו'. הנה יותר היה צודק לומר ויהי שהוא כמספר מה שעבר ולא והיה שהוא כמספר העתיד. אך יאמר כי הנה מתחלה נאמר ודוד מכרכר בכל עז ובפסוק זה הוא אומר מפזז ומכרכר לז"א כי עתה רבתה השמחה בהגיע הארון אל עיר דוד וז"א והיה כי והיה הוא שמחה הפך ויהי שהו' צרה ואמר כי גם שעד עתה היה מכרכר בלבד עתה והיה כי היתה שמחה נוספת כי בא ארון ה' אל עיר דוד ראתה אותו מיכל בת שאול מפזז ומכרכר אז ותבז לו בלבה והנה מלת לו בלתי צודקת והל"ל ותבזהו בלבה אז ותבז אותו בלבה אך יאמר כי לב האחד כשליח אל לב רעהו וכאשר לב האחד רע גם לב האחר גם הוא כמנחש מה שבלבו של זה ומה שבזתה אותו בלבה עשה רושם גם לו שהרגיש בלבו כי אין לבה שלם עמו וז"א ותבז לו

(כא) ויאמר דוד אל מיכל כו'. אמר הנה באומרך מה נכבד היום מלך ישראל תפיסתך עלי על שני דברים א' כי תורת ה' לא לי לבדי ולא אעשה כל כך הרעשות יותר מכל שאר אישי ישראל עם שלכל אחד ניתנה התורה. שנית כי הפיזוז וכרכור ושמחה יתירה מרגילין לאדם לקלות ראש ולצאת אל שחוק וליצנו' וסילוק מורא שמים. שלישי שמתבזה לעיני העם וגם שגדולי הערך שבישראל היודעים מעלת התורה אדרבה יפארו את המלך באומרם כי יקרה התורה בעיניו אך קלי הערך והנשים לא יאמרו כי אם שכא' הריקים הוא גם המלך וזהו סוף מאמר מיכל באומרה כי נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים על שלש אלה השיב ואמר על הראשון לפני ה' אשר בחר בי מאביך לצוות אותי לנגיד תחלה על עם ה' ביהודה ואחר כך על ישראל על כן אני חייב לו יתברך מכל שאר ישראל וראוי להורות יותר שמחה בתורתו מכל שאר ישראל עם היות שהתורה לכל איש ישראל היה ועל השנית אמר ושחקתי לפני ה' לומר איני כזולתי שהפזוז וכרכור מוציאין אותו אל קלות ראש אשר העושה כן אין ה' לפניו כי אם אני כי גם ושחקתי לפני ה' אני ועל השלישית אמר ונקלותי עוד מזאת כו' לומר כי הנה רצונו ית' הוא יהיה האדם שפל ונבזה בעיניו נמאס ויצרו של אדם אינו מניחו ומה גם לגבר כדוד המולך על כל ישראל על כן צריך האדם לעשות בעצמו פעולות שפלות למען ע"י כן יהיה שפל בעיני עצמו כי ירגיל עצמו בכך וזה מאמר דוד מי יתן ונקלותי עוד מזאת שהייתי עושה פעולות