מראות הצובאות על נביאים ראשונים רסד

אשר זה לא היה בקרית יערים ביהודה ועוזא ואחיו בזה היו נוהגים העגלה כי בראשון לא היתה העגלה כי אם על הלוים כפשט התורה ובכן אמר וישאוהו מבית אבינדב את ארון זה עם ארון האלהים הנז' למעלה שהעלו מיהודה שהוא מקרית יערים ואמר שאחיו היה הולך לפני הארון כלומר ועוזא אחריו ושניהם נוהגי' כל א' במקומו ויבאו עד גורן נכון ורצה ית' להורות כי גם גדולה קדושת שברי לוחות ראשונות כי מעשה אלהים המה וגם הארון ההוא לא ינשא בבקרים בעגלה על כן הארון עצמו דחה הבקר ושמט אותם והיה מהלך לבדו להורות כי לא הבקר היו מוליכים אותו כי אדרבא הוא נושא את נושאיו ובראות עוזא ששמטו הבקר והיה הארון מהלך חשב לאחוז בארון לעכבו מלהלך עד יחזיר הבקר למקומה כי לא שת לבו אל הענין ודמה כי היה צריך להחזירן והנה בדברי הימים אומר וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון ופה נאמר ויאחז בו ויתכן שהכל א' כי שלח ידו לאחוז אך לא אחז כי מיד נתן אל לבו כי אחר שהיה הארון מהלך בלעדם כי אין חפצו בפרות חלילה והשיב אחור ימינו ושמא תאמר א"כ למה נענש על כן בספר הזה לא הזכיר וישלח ידו כי אם וישלח סתם ואמר ויאחז בו לומר כי גם שלא פעל בידו דבר מעלה עליו כאלו אחז אחר ששלח יד עם שהחזיר' מיד ועל כן השמיט היד מהכתוב לרמוז כי כך עשה עוזא ששלחה והשמיטה כי אם שהעלה עליו כאלו אחז כי צדיק היה והוא ית' מדקדק עם חסידיו וזהו ויחר אף ה' בעוזא הוא אחד ממלאכי' רעים חצוני' גרדיני נמוסים הנקראים אף ובקש לפגוע בו אך ה' לא רצה כי אם ויכהו שם האלהים בעצמו היא שכינה שבארון והטעם הוא כי לא במזיד היה שיניחהו למות ביד חצונים כי שגגה היתה וזהו תדע למה ויכהו שם האלהים על כי שגגה היתה וזהו על, השל שהוא תרגום שגגה ועוד טעם שני והוא כי הנה וימת שם עם ארון האלהים סמוך בעצם ועל כן לא רצה ית' יתקרב עם ארון האלהים כח חצוני. עוד יתכן יכוין כי במותו נדבקה נפשו עם ארון האלהים כי צדיק היה ועם ששגג לטובה כיון אלא שלסביביו נשער' מאד

(ח) ויחר לדוד כו'. ראוי להעיר היתכן שלא חרה לכל ישראל כי אם לדוד וגם מי לא ידע שחרה לו אך יתכן שמה סחרה לו בעצם זולת על מיתת הצדיק שיחוייב יצר לכל הוא על הטעם והסיבה וזהו על אשר פרץ ה' והוא כי הסיב' היתה על גרמת דוד שאלו מתחלה היה מצוה ללויים בכתף לא היה נארע ענין עוזא כי בזה טעה עוזא שחשב שהארון היה צריך אל הבקר: או יאמר כמ"ש ז"ל כי אחיתופל מתחלה ראה הטעות ורא' כי שמטו הבקר ולא אמ' ונתן אותו על כהנים והיה מצערן מגביהם ומשליכם עד שאמ' דוד לאחיתופל אם ידע ולא היה רוצה להגיד עד שאמר מי שיודע ואינו אומ' יהא סופו בחנק אז אמר תנוקות של בית רבן יודעים