מראות הצובאות על נביאים ראשונים רנה

המלך הית' להמיתו לא הוצרך אל מה שהרעיב עצמו בסוף הענין כי זה מכל הדברים הראשונים שעשה ביום ההוא נודע לכל וזהו וידעו כל העם כו' ביום ההוא שהוא הנעשה ביום ההוא בלעדי מניעת הלחם כי לא היתה מהמלך להמית כול': או יאמר ענין זה מסוף פסוק הקודם ככל אשר עשה כו' והוא כי הנה כדברים אשר עשה המלך היו הדרגות שהיה הולך ומוסי' הוראה שלא מלבו היה כי תחלה קלל את יואב והוא קצת הוראה כי לא בעצתו היה שאם כן לא היה מקלל את יואב ועו' הוסיף במה שהלך אחרי המטה ועוד הוסיף במה שבכה ועוד הוסיף בקינה והאחרון הכביד שמנע ממנו טעימת לחם ואמר שע"י זו ויכירו העם וייטב בעיניהם ושמא תאמר וגם הדברים הראשונים היו גם הם הוראה טובה לז"א דע כי ככל הדברים אשר עשה המלך שהיה הולך ומוסיף הוראה טוב כך היה בעיני כל העם טוב שהיו הם בבחינות הוראותיו היו גם הם הולכים ומוסיפים עם שהאות האחרון הכביד להכיר צערו כי בכל כללות שאר דברים אשר היו ביום ההוא לא נודע רק כי וידעו כל ישראל כי לא מאת המלך היה להמית את אבנר עד האחרונה שהורה היותו מצטער כמדובר. עוד יכוון באומרו ביום ההוא ובאומרו כל העם וכל ישראל כי הנה היו העם הנמצאים ויש כל יתר ישראל אשר לא נמצאו שם כי אם איש במקומו והענין כי יש דבר שנמצאים שם על פי ראית עיניהם אפשר תכנס טוב הכוונה בלבם אך אשר לא ראו ושמעו היום ההוא הדבר אחר שאין השמיעה עושה רושם כראיה שבשמעם לא יכירו טוב לב המלך ויחשבו אולי מאת המלך יצא גם שיספרו למו הוראות שעשה המלך אך בהמשך הזמן יבא מגיד אחר מגיד יום יום מאשר עשה המלך וממתיקים להם הדברים עד שיתיישבו הדברים בלבם ויאמינו כי לא מהמלך היתה מיתתו אמר כי וידעו העם הנמצאים וכל ישראל במקומות' היום ההוא מבלי המשך זמן כי לא מהמלך היתה להמית את אבנר וזה הוראה על טוב לבו שעל כן מיד עשה רושם בשומעם כמדובר

(לח) ויאמר המלך אל עבדיו ואל תאשימני שלא הרגתי את יואב עתה כי השעה צריכה לכך וידעו כל ישראל כי רע בעיניו אשר עשה ויתקדש שם שמים בעולם ומה גם שהוא היה עתיד לצוות את שלמה בנו לעשותו כי הלא תדעו כי הנה שר וגדול נפל היום בישראל שר למלכות וגדול בחכמה ובכשרון ואנכי רך ומשוח מלך וצריך להטיל מורא בפלשתים וביתר אימות ואלה בני צרויה קשים ממני בעיני הגוים שאימתם מוטלת עליהם כאשר היתה אימת אבנר וא"כ אחר שנפל שר אחד איך אפיל את האחר יום א' ואני רך כו' על כן אמרתי להניח הדבר אל ה' לומר ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו

ד (ד) וליהונתן בן שאול כו'. הנה ענין מפיבושת הוא נכנס בין הדבקים כי אין לו שייכות לא למעלה ולא למטה כי הקודם והמאוחר