מראות הצובאות על נביאים ראשונים רכח

יקראו כי אם גם לא תשמיד את שמי מבית אבי שתשאיר זכר מזרעי המיוחסי' אחרי בית אבי

כה א וימת שמואל כו'. במדרש א"ר שמואל בר נחמני הכל סופדים וטופחי' במיתת הצדיק וזה הרשע עושה לו מרווחים יראה כי בא לתת קשר אל הפסוק זה עם שאחריו ועדיין צריך לתת קשר סוף הפסוק עם ראשו ואפשר לומר כי בעוד שמואל קיים היה בוטח דוד שאחר שהו' ושאול שניהם משוחי ידו על כן זכותו תגן בל ישחיתו שניהם איש את אחיו גם בהיות דוד בקרב היישוב אך עתה שנעדר שמואל ולא תגן זכותו על כן וירד אל מדבר פארן. ומזה נמשך שהשפיל עצמו דוד לשלוח לנבל יתן מהנמצא בידו לו ולעבדיו כי היה במדב' פארן ויחסר שם לחמו וז"א וישמע דוד במדבר כי גזז נבל את צאנו וישלח כו' לומ' שלהיותו במדבר מקום אשר אין לחם וגם היה בא על י"ט כי היה גוזז נבל את צאנו ע"כ וישלח כו'

ב ואיש במעון כו'. ראוי לדעת מה צורך להודיע שהיה במעון ומעשהו בכרמל אח' שבשעת מעש' זה הוא ומעשהו היו בכרמל וגם מה ענין הודיענו שהיה גדול מאד וכן או' שם אשתו ושהיא טובת מראה ויפת תואר ושהוא כלבו. ועוד באו' הרועים אשר לך היו עמנו כו' ולא נפקד כו' האם שכר שמירה היה שואל. אך הנה תחת שלש היה מקום לימנע דוד מהשאלה הזאת, הא' פן יקרה לנבל אם יתן לו כאשר קרה לאחימלך הכהן שעל שנתן לו לדוד לחם הרג שאול את כל נוב עיר הכהנים. שנית כי דורון מספיק לו ולאנשיו צריך שיעור רב ולאו אורח ארעא להטריח כ"כ. ג' שהיה לו לשית לב כר' מאיר דהוי בדיק בשמא ולא על חנם נקרא שמו בישראל נבל כי אם שרשמו כן הוא כמאמר אשתו על כן על הא' אמר ואיש במעון ומעשהו בכרמל ואינו יכול ממעון ששם ביתו להתעסק בעסק שמירת רועיו ומקנהו כראוי באופן שהיו למקרי גוזלים וחומסים וחיות רעו' באופן כי אין ספק שחייב הוא לדוד ואנשיו שהיו סביבו רועיו ומקנהו ימים רבי' כחומה עליה' שכל הימים אשר היו שם לא היה להם מאומה ובזה נסתלקה טענת שאול מעל נבל אם היה נותן לו בר ולחם ומזון כי תורא מרישיה קא אכיל וזאת תהי' טענת דוד בשלוח אליו לאמר הרועי' אשר לך היו עמנו כו' ומעיד עדים שאל את נעריך כו' להחזיק בדבר ברועים ושכירים שיעיד כי שומרים למקנהו היו לבל ימצא פתחון פה שירא מפני שאול כי הלא לא היה רק כפורע חובו וזה החילו מעת' באו' ואיש במעון ומעשהו כלומר כי על כן כשל כח נבל להחזיק בשמירת מעשהו והוא רחוק ויש להחזיק טובה למחזיק בשמירתו שהיה דוד וחילו. ועל הב' אמר והאיש גדול מאד כי על כן לגבי דידיה מלתא זוטרתי היא ומה גם שעל יום טוב באו כי ולו שלשת אלפי צאן ואלף עזי' והיה זמן גזיזה כאשר מבאר בדבריו ועל מה שושם האיש נבל והיה לו לשית לב כי כשמו