מראות הצובאות על נביאים ראשונים ריח

הגדול כי מי יתן ומה גם חרב גלית בלי רשותו על כן לגדול שבהם אמר אך בשאר הכתובים נאמר הכהן שאפשר שהוא א' משא' הכהנים שהם דברים שיש לכל כהן שייכות לדבר בו ואף גם תשוב' ענין החרב אחר שנשאל' והוא מראה חפץ בדבר יכול לגמור הדבר כהן זולתו ובכן נאמר ויאמר הכהן ותשובתו היתה חרב גלית כו'. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל כי כאשר ראה שאול אשר הפליא לעשות הוא ית' ע"י דוד בגלית הוא ראה כי תמה כן אמר בלבו זה יעצר בעמנו כי תרועת מלך בו ומעתה ה' עמו ועל כן שאל בן מי זה הנער שהוא אם מזרע פרץ ויצלח למלוכה או מזרע זרח ולא יהיה לו רק שרר' מה ויען דואג עד שאתה שאל אם ראוי למלכות שאל אם ראוי לבא בקהל ה' כי הוא מרות המואביה והשיב אבנר מואבי ולא מואבית השיב דואג א"כ ממזר ולא ממזר' והושיבו סנהדרין על הדבר ויהיו דבריהם נגד דואג כדברי אבנר ועודנו דואג מחזיר בדעתו עד שיתרא הישראלי חגר חרבן כישמעאל ויאמר כך מקובלני משמואל הרמתי מואבי ולא מואבית. ובמ' חזית ובאגדת שמואל מסיי' בה שעדיין היה שמואל קיים והלכו אליו ושאלו והשיב עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ונתן טעם ואמר שעל כן נאמר ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור כו' אנשים דרכם לשכור נשי' אין דעת' לשכור ואז נחה שקטה שאלת' ותגרתם והנה אין ספק כי דבר כזה לא מצער הו' וראוי לעשות זכר לדורות בל יוסיפו בני עולה לפתוח פיהם עוד נגד הדבר הזה כי הלא מאז שמו כל ישראל לבם עליו כי לדוד המלוכה וראוי לעשות זכר לדבר הרשום הלז בל יקום איש כדואג לשים דופי במשיח ה' על כן אחשוב הושמה חרב גלית במשכן ה' אשר שם יבואו כל ישראל ויראו לוטה בשמל' אחרי האפוד למען יתנו אל לבם מעשה שהיה הוראת מלכות דוד בענין גלית והערער והתיקון והוא כי הוראת המלכות היא החרב והיותה לוטה בשמלה הוא כי הוראת החרב שנחתך בה ראש גלית שהיא הוראת מלכות היתה כעוטיה מערעור רות שנאמר בה ושמת שמלותיך עליך והלכת הגורן וזהו החרב לוטה בשמלה שבה הלכ' אל הזווג וסוף נגמר התיקון היה לכתם אחרי שמואל לשאל ממנו וזהו אחרי האפו' לרמוז לכתם אחרי שמואל שהיה חגור אפוד בד באופן כי כל הרואי' חרב גלית לוטה בשמלה אחרי האפוד היה נותן אל לבו לזכור הדבר וכיוון הכהן לומר אם אתה תקח לך ותבטל הזכרון הזה קח כי אין זולת' בזה להניח זאת לזכרון הדבר ויאמר דוד אפילו היתה זולת' בזה אחר' שלא תהיה כמוה לא אחפוץ וזהו אומר לא על כי אין אחרת כי אם על מה שאין כמוה תננה לי. עוד כיון לו אם בשביל א' מהנערי' תרצה אותה אין ראוי לקחת' מפה כי בזה מתפרסם הוה לכל באי הרגל וגם לזכרון האמור אך אם אותה תקח לך לעצמך קח ואף גם לך הוא על כי אין אחר' זולתה בזה ויאמר דוד אין כמוה לקחת' אפי' היתה אחרת בזה ומה שאמרת שלא אקחנ' לא' מהנערים כן דברת תננה