מראות הצובאות על נביאים ראשונים רטו

כי מאז היה דעתו לירות ג' חצים ניחץ ויצו את הנער ירוץ למהר הדב' שלא יצטרך הנער אחר יריית החצי' ללכת להביא' ואחר ששלחו והתחיל לרוץ נמלך לעשות הענין בחץ אחת ומה עשה ירה החצי ממקום שהי' בו הנער והלאה כדי שישמע דוד ממקומו באמו' לנער הלא החצי ממך והלא' ויבין שילך להלאה כי רעה בלבב שאול אז וילקט את החצי ההוא ויבא אל אדוניו והנה בהיות כי לא ירה רק חץ א' היה קל שיבין הנער כי הלא דב' הוא שאם היה להתלמד לירות אל המטר' למה לא ירה רק חץ א' אמ' כי מה' יצא שעם היות חץ אחת בלבד עכ"ז והנער לא ידע מאומה ואמר אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר עם שאין צריך לאומרו יהיה כי הנה כאשר אז נדברו שניה' לעשות סימן ע"י החצים לא היתה הכונה לשוב לדבר עמו כי אם שעל ידי שמוע דוד הנה החצי' ממך והלאה לבבו יבין שירחיק נדוד ויהונתן ישוב העירה ואיך עתה קם דוד ודבר עמו אך הוא כי הם חשבו שימצאו בשדה בני אדם ואם ידברו יחד יבא לאמר לשאול על כן היה האות ההוא כי אלו היה עולה על לבם שלא ימצא שם איש לא היה צריך לירות חצי' כי הם ילכו וידברו איש אל רעהו אך כאשר ירה החצי ויראו כי אין איש ואך יהונתן ודוד ידעו את הדבר אצ"ל הסי' כי אפילו דבר יריית חץ לא ידע איש כי עבר לא שם איש אזי אמר יהונתן אל הנער לך הבא העי' והוא לבדו נשאר פה אל פה לדבר עם דוד ואשר חשב הוא חשב גם דוד ומה גם כי ראה כי נשאר שם יהונתן והנער איננו קם דוד ויפל לאפיו וישתחו ג' פעמים להודות לו כי שלש פעמים הציל ממות נפשו א' כאשר אמר שאול ליהונתן וכל עבדיו להמית את דוד ויגד יהונתן לדוד כו'. ב' כאשר נתן לו רשות מערב יום החדש לבלתי בא אל שולחן המלך ונתן התנצלות לאביו. ג' זאת שבא עת' להבריחו וישקו איש את רעהו נשיקה של פרישות ויבכו איש את רעהו אינו אומר עם רעהו רק את רעהו כי זה בכה את זה וזה את זה יהונתן על צער וטלטול דוד ודוד על צער יהונתן והנה ליהונתן היו שתי צרות א' צערו עם אביו על דוד. ב' היה נעלם כעת כי יעבור בשלח והנה בתחלה לא הגדיל בכי דוד כי לא היה בוכה רק על צערו זה שהיה עם אביו לו אך כשהפליג בבכי באהבתו אותו ומה גם אחר שוישקו איש את רעהו שהוא דבקות רוחא ברוחא ובדוד היה בו רוח הקדש העירתו רוחו להרגיש מיתת יהונתן כי לא כל הנאהבים מרגישי' צרת רעיהם ואז הגדיל הבכי וזהו עד דוד הגדיל בראות יהונתן הגדלת בכי דוד על בכייתו אמר אין זה כי אם שרוחו מעירו כי צרתי רבה מצרתו כי הוא בור' ממות וינצל ואני לא אנצל ח"ו על כן מיד אמר לו לך לשלו' כלומר כי אתה צרתך תהיה להנצל להיות שלום מש"כ אני לכן אשר נשבענו שנינו כו' בין זרעי כו' תזכו' שהוא שירחם דוד את זרעו אחריו ואת זה זכר ויאסוף אליו את מפיבושת בנו: