מראות הצובאות על נביאים ראשונים רב

לשם ה' וזאת תהיה כוונתו באומרו אליו ואנכי בא בשם ה' צבאות כו' כי תחלת בואו היה בשם ה' שהוא באבן הראשונה כמדובר ועל כן עשתה הפועל ההוא ואמר ויחזק דוד כו' בפ' זה גלה כל מה שכתבנו למעלה כי דוד הסתיר מגלית הקלע והאבני' שלא יראה רק המקל בידו פן יסתיר מצחו עד היותו קרוב לו שיעור שלא ישלוט הקלע בו ולא ידע הדבר עד שפתאם נטבעה האבן במצחו וזהו ויחזק דוד מן הפלשתי כלומר תדע מה היא שויחזק דוד מן הפלשתי הוא בקלע ובאבן שלא ראה ולא ידע לישמר וליזהר מהם כי לא ראה כי אם את מקלו כמדובר למעלה ועל כן ויך את הפלשתי כי לא כסה מצחו עד יתקרב דוד אליו במקום שאין קליעת שער הקלע מועלת והנה הוא אמר והכיתיך והסירותי את ראשך ועל כן באמור עתה ויך את הפלשתי וימיתהו כמו שקיים אומרו והכיתיך רצה לקיים אומרו והסירותי את ראשך אלא שוחרב אין ביד דוד על כן וירץ ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו כו' ויכרת בה את ראשו וכו' ויביאהו ירושלם להודות לשם ה' ואת כליו שם באהלו חוץ מן החרב שאפשר הובאה למלך ושלחה לנוב אשר שם משכן ה' כי לה' היא כי ע"י מעש' נסים באה

נה וכראות שאול את דוד יוצא וכו'. אמר בלבו אין אבירות זה אלא למלך אשר צלחה בו רוח ה' לבלתי החשיב את כל האדם לפניו על כן שאל אל אבנר בן מי זה העלם ואין זה כפשוטו בודאי כי הלא הוא אשר שלח מלאכים אל ישי לבית לחם לאמר לו שלחה אלי את דוד בנך אך מוכרחי' הם דברי רז"ל כי חש פן הוא אשר ימלוך תחתיו ולבשרו רוח קנאה להמיתו והיתה שאלתו אם מפרץ בא והוא ימלוך ואם מזרח ושר ומושל בלבד יהיה והשיב לו שלא ידע וכדי שישאל לו עצמו מיד כשגמר פעולתו עודנו ראש הפלשתי בידו הביאו אצלו ויאמר אליו בן מי אתה הנער כלומ' שבהיותך נער היה בך האבירות וההצלחה אם אתה משורש פרץ או מזרח והשיב אם אתה חושש על המלכות ח"ו כי אני בן עבדך ובן העבד עבד ואם תמהת על ההצלחה אני בן ישי שזכות אבי סייעתני כי הוא כנודע מד' שמתו בעטיו של נחש ולענין השאלה אם אני מפרץ או מזרח אני בית הלחמי והו' כי היה נודע כי זרע פרץ היו תושבי בית לחם ולא זרע זרח כדבר שנאמר ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא מושל בישראל שהוא מפרץ כי שם היה אלימלך ואבצן מבית לחם הוא בעז אבי זקני דמפרץ קא אתו ואמר כי ויהי ככלותו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה כו' והוא כי בסוף דבריו באומרו בית הלחמי הורה כי מפרץ קא אתי ואז נתאמת ליהונתן כי אליו נוגע המלכות מאת ה' אז סרה ממנו קנאת קחתו המלכות ממנו כי מה' היתה לו על כן ויאהבהו על שלמותו וכי טוב טוב יהיה המלכות לבעל אחותו מלזולתו אחר כי בין כך ובין כך אין לו מלכו' מאת ה' כי בטלה מאתו ית' מלכו' שאול וזהו ויהי ככלותו לדבר כו' כי מסוף דבריו