מראות הצובאות על נביאים ראשונים קפו

והחרמתם את כל אשר לו אפשר לפרש או לשון השמד וכריתה או חרמי גבוה לה' והנה שמואל תפש הפי' הראשון שאמר והמתה כו' משור עד שה מגמל ועד חמור אך שאול ארכבה אתרי רכשי שמקצת המקנה הכרית ומקצתו חרם לגבוה. עוד הנחה שנית בשום לב אל אומ' אחרי כן מעמלקי הביאום ולא אמר מעמלק הביאו' והוא כי פירש כי מאמרו ית' לך והכית את עמלק הוא העם הנקרא עמלק אך המלך נקרא מלך עמלק או עמלקי לשון יחיד באופן שמלך עמלק אינו בכלל עמלק. ונבא אל הענין והוא כי טרם ידבר לו שמואל הקדי' ואמר לו ברוך כו' לומר הנה במה שפירשת מה שאמר הוא ית' והחרמתם את כל אשר לו שהוא להמית את הכל והנה בזה ברוך אתה לה' שהחרמת דרך חסידות על דבר כבוד ה' נגד שונאיו אך אני החמרתי לפני' מן השורה כי אם הקמותי את דבר ה' שאמר והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו אז השיב שמואל ואמר ומה קול הצאן הזה וקול הבקר כו' אמר לו שני טעמים א' מעמלקי הביאום הוא המלך שאינו בכלל עמלק כמו שכתבנו כי עמלק לחוד ומלך עמלק לחו' אך יקרא עמלקי לשון יחיד וזהו מעמלקי הביאום וכאשר אין המלך בכלל עמלק גם החרם לא על מקנה עמלק יהיה ואפילו אם יהיה משל הזולת יש טעם אחר והוא כי לא לאכול לקחום כי אם שחמל העם על מיטב הצאן למען זבוח לה' שיהיה חרמי גבוה ואת היות' החרמנו באופן כי שני הפירושים הנכללי' בלשון והחרמתם עשינו ויאמר שמואל הרף מלכעוס והרשני ואגיד' לך את אשר דבר ה' אלי הלילה למען תדע כי בשני הדברי' חטאת בין בעמלקי הו' המלך שהבאת חי בין במה שלא הרגת המקנ' וירשהו ויאמר לו דבר וטרם ידב' הקדי' ואמר לו הלא אם קטון אתה כו' לומ' אל תתמה על גודל ענשך מה שאין כן לזולתך כי דע לך כי גדול עונך לפני ה' והוא הנודע לפי גודל האיש תגדל אשמת עונו לפני קונו כי וסביביו נשערה מאד וזהו אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה עוד שנית כי אתה חייב לה' ביותר כי וימשחך כו' והגמול אשר שלמת הוא כי הנה וישלחך ה' לא להלחם כ"א בדרך בלבד כי המלחמה לה' היא כי לא אמר רק לך והחרמת כאלו נתוני' נתונים הם בידך ואינך צריך להלחם רק להחרים כעם כבוש ומה שאמר לך את עמלק לא כדבריך שבעמלק היא העם אך לא את מלך עמלק כ"א לך והחרמת את החטאי' הם העם עם עמלק הוא מלכה והוא כי באו' פקדתי את אשר עשה לך עמלק על החטאי' דרך כלל הוא ומה שאמרתי עתה לך והכית את עמל' למה חזרתי להזכירו בשמו כי אם שכוונתי על מלכם כי ונלחמת בו עד כלות אותם באופן כי העיקר הוא המלך להלחם בו שהוא המעמיד העם עד כלותם אותם ובכן העיקר היה להמית את מלכם ולמה הנחתו חי וזהו על המלך ועל המקנה ולמה לא שמעת כו' ותעט אל השלל ויאמר שאול הנה הלשון הזה שאמרת עתה לשון רבים על המה ולשון יחיד על המלך