מראות הצובאות על נביאים ראשונים קנט

עשה כן לדוד במשחו אותו, ועוד אומרו הלוא הוא משולל הבנה בענין זה. ועוד אומרו על נחלתו לנגיד ולא אמר על עמו למלך

אך הנה ידוע מספר הזוהר כי הנשיקה היא לאדבקא רוחא ברוחא. עוד ידוע מרבותינו ז"ל כי אינו דומה הנמשח בקרן לנמשך בפך כי הנמשך בקרן מלכותו נמשך שנאמר רמה קרני שהוא רמה קרני ולא רמה פכי וכן ידוע מרבותינו זכרונם לברכה כי שאול נמשך בשמן אפרסמון ודוד שנמשך בקרן היה בשמן המשחה. ונבא אל הענין והוא כי הנה דבר ידוע כי עיקר מלכות ישראל הוא מיהודה כמקרא שכתוב היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו שבזכות מה שקדשו יהודה שמו יתברך על הים שנכנסו ונחשון בראשם עד באו המים עד חוטמם על כן זכה שיהיו ישראל ממשלותיו והוא יהיה מלכם אלא שלעשות נקמה בעמלק הומלך שאול שהוא ימיני כי אין עיקר נפילת עמלק אלא בבני רחל ואחשבה נבחר בנימין מיוסף להיות שלא השתחוה לעשיו אביו וגם שהוא נכנס תחלה לקדש שמו יתברך בים אלא שבני יהודה רגמו אותם והוציאו ויצאו בנימין ונכנסו בני יהודה ועל כן אחשבה שקדם שאול ויצא הוא מהמלכות ונכנס יהודה. עוד אחשבה כי למען המשיל הוא יתבר' אדון הכל איש על העדה למלך צריך יהיה במלך יתרון על כל אישי ההמון באיכות שאם לא כן מאי רבותיה מנייהו למשול עליהם והנה ע"י שמן המשחה הוא שמן משחת קדש אשר צוה אלהים לעשות יושפע שפע יתרון איכות קדושה על הנמשך כי קדוש הוא ולא על חנם אחר שנמשח משכן וכל כליו והכהנים והמלכים כלם עדיין כל השיעור שעשה משה קיים לא חסר ממנו מאומה וגם לא על חנם נקרא משחא דרבותא אלא שהוא נותן ומשפיע רבותא לנמשח ממנו ומקרא מלא דבר הכתוב ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו כו' ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה כו'. אך אמנה אין זה רק אל הנמשח בשמן המשחה כי קדוש הוא אך לא לנמשך בשמן אפרסמון והנה שאול שנמשך בפך בשמן אפרסמון על כן כאשר לקח את פך השמן שהוא אפרסמון ויצוק על ראשו והנה כתבנו כי השמן הזה אינו משפיע שפע קדושה כשמן המשחה על כן מיד וישקהו לאדבקא רוחא ברוחא להשפיע ברוחו הכנת שפע להשלי' אשר יחסר לו על בלתי היות בשמן הקדוש' באפרסמון כאשר בשמן משחת קדש על כן אמר הלוא כי כו' כלומר הלא תקפיד בזה דע כי מן השמים הוא כי משחך ה' נחלתו לנגיד כלומ' מלכותך לך קיימא לעולם אב לבנים כנחלה כי אינ' רק נחלה לה' וזהו כי משחך ה' על נחלתו כלומר ולא נחלה לך ולא תאר אותך תואר מלך כי אם לנגיד והוא כי המלוכה הית' ערוכה בכל שמורה לדוד ועל זה אחשוב היתה אות יתירה בהלוא שהוא וא"ו ואל"ף כלומ' שמלכותו מסופק ההתמדה אם תהיה המשיחה או הנגידות לו אם לא ולזה כתיב לו בו"יו ולא באל"ף: