מראות הצובאות על נביאים ראשונים קמה

לשאל או לשמוע מה בפיהם אמר שאח' שעלי עיניו החלו כהות כאשר אמר למעלה לא יוכל לראו' והוא חרד ותאב על ארון ה' ואזניו כאפרכס' נגד הדרך לשמוע את אשר נעשה ואיך יעשה אם בעיניו אינו רואה נתן לבו לשמוע ממקום מושבו אם איש מכה בדהרות רגליו על הדרך לשאל או לשמוע מה בפיו וזהו יושב על הכסא ואת מי שיד דרך היה מצפה אם ישמע מי שיכה ברגליו דרך לשמור לשאל ממנו היה מצפה מתי ישמע ומה שהיה תאב לשמוע הוא כי היה לבו חרד על ארון האלהים

יד ויען המבשר כו'. היחל בקל הקל תחלה בעם הבלתי קרובים אליו ואחריהם בניו ואחר הכל האמור יותר והוא ארון האלהים נלקחה ולא אמר לקחו וגם לא אמר נלקח כי אם נלקחה לשון נקבה לומר, כי לא לקחוהו בחזקה במלקוח שבי לומר לקחו כי אם נלקח וגם לשון נקבה כלומר לא כאיש שמתאמץ בל ילקח כי אם כאשה תשת כח שלא תראה אפי' הוראת היותה בלתי חפצה שתלקח כי אם כנמסרת בידם כך הארון על שהוציאוהו שלא כפי כבודו מרצונו געלה בישר אל ונלקח כברצון

יט וכלתו אשת פנחס הרה כו'. ראוי לשים לב אל הלקח הדל"ת ממלת ללדת ונכתב ללת, ועוד אמרו כי נהפכו עלי' ציריה אינו טעם אל מה שכרעה ותלד ומהו ההיפוך הלז, ועוד מה כוונו באמור אליה אל תיראי כו'. ועוד איך חזרה בה שבתחלה אמרה שלשה דברים הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה ואח"כ חזרה לבלתי הזכיר רק הלקח ארון האלהים בלבד. אך הנה אמרו רז"ל אמר ר' יהושע כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה שנאמר כי לא סגר דלתי בטני ע"כ, הנה כי כאשר יש דלת לבית שסוגרת הפתח כך יש לאשה דבר שסוגר ובעת רצון ה' להוציא הולד הדלת מסתלקת ונשאר פתח פתוח רחב לצאת בו הולד. ונבא אל הענין אמר כי כבר היתה הרה ללת כלו' לא ללדת שמשמעו בעוד שעדיין דלת הסוגרת במקומ' כי אם אחר שכבר נסתלק הדלת וכבר הפתח פתוח לצאת בו הולד וזהו ללת בלא דל"ת ולא אמר ללדת בדל"ת דאותיות דדין כאותיות דדין וע"כ כאשר ותשמע את השמועה כו' מיד ותכרע ותלד מש"כ אם קודם סילוק הדלת הית' שומעת שלא תעצר כח ללדת מצער השמועה הרעה, והנה עדיין יקשה איך עצרה כח אחר פתיחת הקבר לדחות הולד לצאת חוצה לז"א כי נהפכו עליה ציריה כי כח הצירים נהפכו למעלה אל הלב כי שם היגון פועל ומכח הצירים שלמעלה חוממו וערערו למעלה נדחה הולד למטה ובעת מותה להשיב לבה בל ימות בקרב חשבו הנצבות לדוץ דאבה באמור לה אל תראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה כלומר כי אין לה חפץ בחיים אחרי זאת, ולבא אל ביאור קריאת השם ומאמרה נשית לב אל אומר לאמר כי הוא מיותר שבלתי מובן כי אינו לאמר לאחרי' אך הוא כי היא קראה לנער אי כבוד והיה נר' לנצבות שכונ' לאמר גלה כבוד מישראל