מראות הצובאות על נביאים ראשונים קמא

בזמן הבית אך לא בזמן שהוא צר מעון כי אחר שהוא זמן אשר ייטיב ה' בצד מה שהוא בסמיכה גם זה לא יהיה אך לגמרי איש לא אכרית לך כו' כי היה זה לכלות כו' וכל כך לא אעשה כי אם שימותו אנשים שהם בני עשרים כמ"ש ז"ל

ג א והנער שמואל כו'. הנה פסוק זה יראה מיותר כי הרי נאמר למעלה וגם בלתי מקושר. ועוד מודיענו שדבר ה' היה יקרות. ועוד אומ' ויהי ביום ההוא ועלי שכב במקומו האם לא שכב במקומו כי אם היום ההוא. ועוד למה מודיענו שעיניו היחלו כהות. ועוד אומ' ונר אלהי' טרם יכבה אם הוא נרות המנורה מה יתן ומה יוסיף היות ששכב טרם יכבה או אחרי כן. ועוד שהל"ל ונרות אלהים כי רבות הנה. ועוד אומ' שוכב בהיכל ה' מי נתן לו רשות לשכב בהיכל ה' ואפילו בעזרה. אך למה שנבואת שמואל זאת היא מרה כלענה והלא טוב טוב היה תבא לעלי בשורה רעה זו על ידי אחר ולא על ידי שמואל שגדלו כבן ולמדו תורה מילדותו עד שגדל ואיך תבא לו הבשורה הרעה הזאת על ידו על כן הקדים ואמר אמת הוא כי והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי כלומר ועל כן היה טוב תהיה הנבואה הזאת על ידי אחר אך מה נעשה כי דבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ באופן שלא היו נביאים זולתו ודי לאלקנה הנבואה הרעה אשר אמר לו ולמה ישרה לו מיד באחרת קשה הימנה או דומה לה כלומר ועל כן הוכרח שיהיה ע"י שמואל, ועוד טענה שנית כי הנה ביום ההוא עודנו שוכב במקומו היחלו עיניו כהות עד שלא יוכל לראות והוא סימן אל תחלת הסילוק מן העולם ועל כן ונר אלהים הוא הנפש טרם יכבה שהוא גמר הסילוק כי נר אלהים נשמת אדם ושמואל שוכב חוצה לו כמ"ש ז"ל שדלת בין שניהם שהוא לעזרה על כן טרם יכבה נר עלי רצה הקב"ה להאיר נר שמואל בעצם שהוא בדברו אתו להביאו בגדר נבואה ואז ושמואל שוכב שהוא הכנה שבחלום ידבר בו ה' ומהיכן באה אליו הנבואה הלא הוא כי בהיכל ה' מבפנים אשר שם ארון האלהים משם ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני וכן פר"שי ז"ל והוא מרז"ל כי היה קול ה' יוצא מהיכל ועובר מעל עלי ובא לאזני שמואל

ח ויוסף ה' כו'. בפעם הראשונה לא חשב עלי רק שהיה דמיון כוזב על כן אמר לו לא קראתי שוב שכב אך בשניה נסתפק אם מן ה' הוא זה ואז ע"י הכנסו בספק זה קראו בני כי החשיבו, אך בשלישית הוסר הספק וידע כי ה' קורא לנער ואע"פי כן לא החשיב עצמו כ"כ שידבר ה' עמו ולא אמר דבר ה' מספק כאשר למדו עלי כי אם דבר כי שומע עבדך כי אולי לא היה ה' הקוראו אותו

יא ויאמר ה' אל שמואל כו'. אמר הנה יש דבר נוגע אל ישראל דרך כלל ויש אל עלי ועל ישראל אמר הנה אנכי עושה דבר בישראל אשר