מראות הצובאות על נביאים ראשונים יד

אמרו כמאמר' אחרי כן את אבי' ואת אמך וכו' תאספי אליך הביתה והיה כו'. ה' אומרו פה לשון רבים אם לא תגידו ולהלן הוא אומר ואם תגידי כו'. ו' אומרו והיה בתת ה' כו' ועשינו כו' מי לא ידע כי אז יהיה החסד ואמת. ז' למה לא אמר' להם כדבריכ' כן הוא אחר דבריהם אלה כאשר אמרה אחר דבריהם האחרונים. ח' אומרו בחבל בפת"ח הבי"ת וכן החלון בפת"ח הה"א שמור' כל חבל וחלון ידועי' ולמה יודיענו כי בחומה הוא יושבח. ט' למה חזרו האנשים לדבר על ענין השבועה הרי השיבו למעלה. י' אומרו נקיי' אנחנו משבועתך במה היו נקיי' והראוי יאמר זה אחר אומרו אם תגידי את דברינו זה אך להיות זה פתח דבריהם שייר' שגם אם לא יגידו הם נקיים הלא כמו זר נחשב. י"א או' משבועתך הזה שיור' שממעט שבועה אחרת ואיננה וגם הנ"ל הזאת כי נקבה היא. י"ב אומרו תאספי אליך כי מלת אליך מיותרת. י"ג למה חוזר להזכיר שאם תגיד יהיו נקיים אחר שנאמר למעלה. י"ד אומרו אשר השבעתנו שהוא מיותר. אמנם הנה היו שני דברים א' הצלת האשה. ב' גם הצלת משפחתה. והנה היא ידעה כי מיתה כרוב' ככלם כי מצות המלך הקדוש הוא עליהם לא תחיה כל נשמה. ונבא אל הענין אמר' הנה על עצמי מחוייבים אתם ואינו מתייחס לחסד כי ע"כ קדמתי להחיות אתכם ושמתי נפשי בכפי וזהו השבעו נא לי שהוא לי לעצמי בה' לקיי' החיוב אך מה שתעשו עם בית אבי הוא חסד וראוי לכם לעשותו מדה כנגד מדה כי כאשר עשיתי עמכם חסד היה טרם הטיבכם עמי שלא הייתי מחוייב' לכם כך בית אבי עם שאינכם חייבי' להם תעשו עמהם וזהו כי עשיתי עמכם חסד ועשית' גם אתם עם בית אבי חסד. ועוד שני' תעשו שתתנו לי אות אמת שיהיה לי אות אמת שיהיה לי לסימן פן זולתכם ישלח יד בנו והוא כענין חוט השני ודומה לו וזהו ונתתם לי אות אמת והחסד הוא כי והחייתם את אבי כו' ואל יקש' בעיניכם הטיבכם עמהם נגד מצות ה' כי הלא זכות הוא מצד א' והוא כי לא נשאר בגויי הארץ כ"א שנהי' גרי צדק ונפשות אתם עושי' כאברהם כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן וזהו והצלתם וכו' כי לא בלבד תהחיו את גויותינו כאשר אמרתי והחייתם את אבי כו' כי אם גם את הנפשות אתם מחיי' וזהו והצלתם את נפשותינו ממית מש"כ אם היינו נשארים באמונתנו שגם במות הגוף תמות גם הנפש וז"א למעלה והחייתם סתם ואח"כ נאמר נפשותינו והנה הם בשמעם ועודם בקרב בית' חששו פן כל כונת' הית' למען יודו כי מרגלים הם ולחפור את כל הארץ באו כי אין ראיה גדולה מהשבוע' הזאת שנשבעת להחיותם בכיבש' אח הארץ וכל ישע' וכל חפץ להגי' דבר ולמוסר' למלכות ע"כ מיראתם השיבו ואמרו על ספק זה נפשינו תחתיכם למות אם לא תגידו לומר יראי' אנו כן דעתכם הוא להגיד למלך דברינו זה שהיא הוראה כי מרגלים אנחנו