מראות הצובאות על נביאים ראשונים קטו

עם בני בנימין אולי לא היה רצון אלהי והיה מעין ר' פלוני שהיה רעב ודבר בעיר ולא שאל כ"א על הלחם לבדו כי אין שואלים ב' דברים ובכלל תת הלחם היה העדר הדבר כי אין נותנים לחם למתים כך שאלו על הקודם לעלות תחלה ובכלל הוא מציאות העליה אך לפניו ית' ב' הכתות היו אשמים אלו על שלא מיחו על פסל מוכה ואלו על שלא די שלא מיחו על עושי רשעה כ"א גם לא נתנום ביד המוחים ואדרבה ערכו אתם מלחמה ע"כ לא השיב רק דבר היולי יהודה בתחלה כלו' בכלל זה הוא כי חייבום הם אך לא אמר אתנם בידכם והם חשבו כי לא עליהם גם הם קצף ה' והבינו כי בכלל מאתים מנה ויערכו מלחמה ונפלו כ"ב אלף איש כמספר אותיות התורה שהוא על ע"א שלא ביטלו ששקולה ככל התורה והם לא הבינו וחשבו אולי לפניו ית' אינם בני תמותה בני ימיני ומה שנא' להם יהודה בתחלה היה ליפול הם תחלה על שיהודה נתן נפשו על בנימין תחלה ועתה מבקש המיתו על כן בפעם הב' לא שאלו אם יעלו אליו להלחם כ"א אם יוסיפו לגשת בלבד כלומר ליראם או להתרות בם שיתנו הבני בליעל כי חשבו כי לא היה רצון אלקי להלחם בם אז השיב הוא ית' עלו אליו לומר כי בני מות הם כלומר ונפילתכם מסיבה אחרת היא ובשמעם כן קרבו להם ולא התחילו להלחם כי עדיין לבם נוקפם כ"א ויקרבו כו' והמתינו עד שבט בנימין יצאו וישחיתו עוד י"ח אלף איש וגם זה רמז על עוזבם אל חי בעד כלב מת הוא פסל מיכ' ועדיין לא הבינו וישאלו בשלישית האוסיף עוד לצאת למלחמה כי חייבים הם או אם אחדל כי אינם חייבים כלום אז השיב הוא ית' עלו כי מחר אתננו בידך כי חייבים הם והנה לא היה צריך תחבולות כי ה' יתנם בידם כ"א שכוונו באורבים לנתקם מן העיר ברוב כעסם למען תהיה להם המלחמה פנים ואחור ויאבד מנוס מהם שלא יוכלו לימלט העירה כי אם יפלו כלם והיה כעסם רב באומרם היתכן כי בשבט בנימין לא היתה מעיירותיה' או קצת מהשבט שהיה רע בעיניהם המעשה הרע ההוא וזה אחשוב בכונת מקרא שכתוב ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימין כי הלא יקשה כי מי לא ידע כי לבד בנימין הם אך כיוון לדבר נגד כללות השבט שלא נמצאו בשבט לפחות באשר לא מיושבי הגבעה המה מי שירע הדבר בעיניו להיות ידם עם בני ישראל ולמנות אתם נגד שאר השבט המחזיקי' ביד עוברי עבירה כ"א שלא היה איש שהלך עם, כללות שאר ישראל וז"א לבד מבנימין כי לא היו בכללם איש מבנימין וכן לא יעשה כי עושי רשעה גם לבני שבטו ישנאו והוא עצמו ענין פ' וישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל המצפה שהוא כי שמעו ולא באו גם הם לא להיות ידם אתם ולא לבא להתנצל או להשתדל בקרב שבטם למוסרם על כן מיד דברו לפעול כמדובר בקודם: