מלמד התלמידים רעד

שהזיר עצמו מן היין ומגלוח שער שלשים יום קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו וכל ימי הזירו נתן לו נזר כהונה שלא יטמא למתים. והסבה כי נזר אלהיו על ראשו קרא נוול השער מפני שבא למונעו מן העבירות ומן היתרונות והוא השם הטוב כתר אלהיו וכאילו אמר אחר שהכתר אלהי על ראשו שהוא העולה על שאר הכתרים ראוי הוא שיהיה תחת הכתר ההוא כתר כהונה הנאמר ג"כ על הכהן הגדול בענין טומאת המתים שהזהירו ג"כ על אביו ועל אמו ונאמר שם כי נזר שמן משחת אלהיו עליו ולפי חבוב קדושת הנזיר הגדיל מעלתו ככהן גדול שלא הספיק לו קדושת שאר כהנים וזה נמשך למה שאמרו רבותינו ז"ל שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב על גביהן

ואפשר לומר ששם נזיר הוא על שם הנזר האלוהי כאלו אמר מוכתר בלשון רבותינו מוכתר בנימוסו וכן זה יקרא מוכתר לפי שנוול שערו מכתירו ומשלימו וראיה לדבר זה שמשון הנקרא נזיר אלהים שכל עת שהיה שער נזירותו בראשו צלחה עליו רוח אלהים ובהתגלחו סרה מעליו לפי שאין הכונה באדם יפי תארו ותבניתו שתולעה ורמה אחריתו ונמצא שאינו שלו ואמנם הכונה צלמו ודמותו שהוא לו לבדו ולפי שהאדם כשמשתדל בהתנאות ובהתענג על היין ובשאר מיני התענוג יצרו מתגבר עליו ובא לטורדו מן העולם צריך האדם כשימצא עצמו נוטה אל הקצה הזה שיטה עצמו אל הקצה האחר עד שישוב אל הדרך הישרה

לפיכך נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה וסדרו רבותינו ז"ל מסכת נזיר אחר מסכת סוטה כמו שאמרו שם מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי טעמא תני נזיר תנא אקרא קאי והיה אם לא תמצא חן בעיניו והכי קאמר מי גרם וכו' וצ"ע דהאי קרא לאו בפרשת סוטה כתיב ולא סמוך לפרשת נזיר ועוד דהא בית הלל לית להו ערוה ממש ועוד קרא אחרינא למה לי והא סמוכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לפיכך נראה דהאי קרא שבשתא היא והגרסה הנכונה תנא אקרא קאי כלומר אקרא דסמיך נזיר לסוטה קאי והכי קאמר מי גרם לה עבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ר"ל שהתורה התמימה המשלמת המחזיק בה והמקדשת אותו כונה למנוע הסבות המחטיאות האדם לפי שידוע שהאשה החוטאת תחת אישה אין ספק שדבר מכריח גרם לה לשכחה את השם וענשו לסלק מעליה אימת בעלה ולקנות לה שם רע עולמי בין שכנותיה ובזיון מופלג שתתבזה לפני השם בפריעת הראש ושאר משפטי סוטה ועוד שהעברה האחת תביא אותה ואת בעלה שיהיו בעברה כל ימי היותה תחתיו ולהוליד בני זנונים וזה כלו גרמה לה סבה מן הסבות כמו שגרם גם כן דבר לאיש הנואף והדבר ההוא על הרוב הוא היין ששב טבעי למין האדם לפי המנהג והוא בלא ספק מעביר דעת האדם ומסכל אותו ולא ידע כי בנפשו הוא

וכשם שהוא היום מחטיא את אשת עמיתו או בתו יבא אחר ויחטיא את