מלבי"ם על תהילים לה:טו

(טו-טז) ובצלעי, ואז ע"י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על צלעי וצדי מרוב העמל, כי עי"כ נפל למשכב מעט, אז הם שמחו ע"ז ונאספו, ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק נאספו עלי נכים, עשו א"ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, ולא ידעתי משמחתם בלב, אמנם קרעו ולא דמו מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו בחנפי לעגי מעוג, היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, וחרקו עלי שנימו בבזיון: