מלבי"ם על תהילים קג:טז

כי, מפרש נגד מ"ש אנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, כמו שהרוח מייבש את החציר כן ימות מהרה, ונגד מ"ש כציץ השדה כן יציץ מפרש שלא יכירנו עוד מקומו שאינו דומה כחציר שגם אחר שנתלש יש בו ממש רק כציץ שנובל ואין בו ממש כלל עד שמקומו לא יכירנו עוד: