מלבי"ם על משלי ז:כג

עד יפלח חץ כבדו , עד שחץ התאוה יפלח את כבדו וירתיח כסיר את דמו ששרשו בכבד, ואז לא ילך עוד בהכרח רק ברצון כמהר צפור אל פח שהולך במהירות ולא ידע כי בנפשו הוא , כן ילך ברצון טוב ואין לבו נוקפו עוד: