מלבי"ם על משלי טז:כד

צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם , שייך למעלה ועל שפתיו יוסף לקח צוף דבש, כי בבוא הדעת על שפתיו, שאז ימתיק בדעת את חקי החכמה עד שימצא בם מתיקות, לא כדבר שאין בו טעם, רק מוצא בם צוף דבש והאמרים הם נועם שהיא הנעימות הרוחני הבא ממושכלים רוחניים, ומפרש שהצוף דבש אינו מתיקות גופני לחיך רק מתוק לנפש , וכן האמרי נועם אינם מיוחדים לנפש לבד המופשטה מן הגוף, רק גם מרפא לעצם , עד שישיג האמתיות בשכל הנקשר בגויה, ורוח אלהים ימלא כל חדריו הון יקר ונעים, וישיב גם את האוילים ע"י מוסרו מוסר השכל: