מלבי"ם על במדבר ז:פז

כל הבקר לעולה התבאר בסי' קנ"ו. ומ"ש ומעלים על כל אחד התבאר בסימן הקודם:

ובבא משה אל א"מ כבר פרשתי מאמר הספרי הלז בהתו"ה ויקרא (סי' ה"א), שלפי מה שפי' הראב"ע והרמב"ן שמ"ש ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד היינו שמשה עמד בחוץ והקול קרא אליו מאהל מועד שיכנס, יש סתירה, דהא מקום הקריאה והדבור היה מעל הכפורת לא מכלל האהל, אבל ממ"ש כאן ובבא משה אל א"מ וישמע את הקול, מבואר שלא שמע את הקול בחוץ רק כשנכנס לפנים, אין סתירה, שמ"ש ויקרא וידבר מאהל מועד פי' ששם התפשט קול הקריאה והדבור שיצא מעל הכפורת ולא נשמע בחוץ, כמ"ש בספרא שם מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא יצא חוץ לאהל עיי"ש בארך:

לדבר אתו מימרא דר"י בן בתירא נמצא בספרא ויקרא (סי' ד') ובספרי יש שבושים ותקנתי הגי' עפ"י גרסתי בספרא ושם בפירושי בארתי זה באורך יקחהו המעיין משם וימצא מרגוע:

וישמע את הקול ר"ל קול הנודע בסיני, קול גדול ולא יסף, ועי' בספרא ויקרא (סי' ה'). ומ"ש קול דממה דקה ס"ל לר' יאשיה דממה מענין שתיקה שמלאכי השרת שותקין, ור' יונתן ס"ל דממה הוא דבור נמוך כמ"ש דממה וקול אשמע כמו אל דמי לכם, שר"ל שתצעקו בקול גדול, שדבור המלאכים הוא קול נמוך נגד קולו של השי"ת: