מלבי"ם על ויקרא, ויקרא שפג

אשר ישבע עליו: מלת "עליו" היינו על הדבר, ומורה שיתכוין על הדבר עצמו לשקר עליו. שהזיד בפקדון. בין שהיה בשבועה שוגג (שאינו יודע שחייב קרבן) ובין מזיד; דלא כתיב ביה "ונעלם". לאפוקי אם סבור לשבע באמת דליביה אנסיה. כן פרש"י. והתוספות שבועות (דף לא:) פירשו בדרכים אחרים. עיי"ש.