מלבי"ם על ויקרא, ויקרא שעג

וכחש בעמיתו: כבר כתבנו (בסימן שעא) שההכחשה תצויר בכל דבר שאחד טוען ומכחיש דברי חברו, אף שאינו בדבר של ממון. ולכן פרט פה הפרטים שכולם מדברים מתביעת ממון, וכדעת רבי בסימן הנ"ל. וכבר בארנו למעלה (סימן שיב ביסוד הא') שדרך הכתובים לדבר תמיד בדרך לא זו אף זו. וכפי זה מפרש הספרא שגם פה הוסיף רבותא בכל אחד על חברו – תשומת יד (כולל המעות שנתן ושם לידו ולרשותו להוציאו כחפצו, בין בהלואה בין לעסוק בשותפות כתרגום אונקלוס ויונתן או בשותפות ידא. וכן פירש ראב"ע. והספרא פי' מלוה. והעיקר כפרש"י שכולל שניהם. ומצד זה הוא מוסיף על פקדון, שמתוך שנִתן להוציא - בקל יבא לכפר בו, כמ"ש אשתמוטי הוא דקא משתמיט, סבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה. ומוסיף עליו גזל שלא נתן לו חברו רק לקחו בחזקה. וקל יותר לכפר בו. ומוסיף עליו עשק שכר שכיר אף שלא לקח מידו. ומוסיף אבידה שאי אפשר לו לדעת כלל בבירור שדובר שקר. וצריך עיון מברייתא זו לריש לקיש בבא מציעא (דף מח.).