מלבי"ם על ויקרא, צו צט

אם על תודה יקריבנו: כבר בארנו בויקרא ( סימן רג ) שמחוקי הלשון שבמאמר התנאי יבוא הפעל הראשון בלשון עתיד והפעלים שאחריו יבואו בלשון הוה או עבר, עיי"ש. ואם כן היה לו לומר "אם על תודה הוא מקריב" כמו שכתב "אם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב" וכדומה. מזה דריש בספרא ( מובא במנחות דף עט, ודף פ, ובתמורה דף יח ) שבא ללמד על אופן שעומד להקריב בעתיד כגון אם הפריש תודה ואבדה ובזה ההלכה הוא שאם נמצאת הראשונה יכול להקריב איזה מהם שירצה (ועל זה אמר 'יקריב' בלשון עתיד), ובכל זאת אמר "יקריבנו" בכינוי כי רק אחת יביא כדין תודה והשניה יקריב בלא לחם. ועל זה אמר "יקריבנו". וכיוצא דריש לענין חטאת ( ויקרא סימן רפט ) על "אם כבש יביא לחטאת", עיי"ש. ועיין באילת השחר ( כלל מו ).