מלבי"ם על ויקרא, צו קצד

ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה: הנה בכל מקום שיבאר שעשו כאשר נצטוו יבארו רבותינו מאי קמ"ל, כמו שחשבם הרא"מ פה. ופה בא הלשון משונה. שתמיד יאמרו שעשו כאשר צוה ה' את משה, כי משה היה המצוה מאת ה', אבל לכבוד אהרן ובניו היה משה רק השליח והם היו המצוים. לכן אמר "ביד משה". ויאמר שעשו הכל בהשקף (א) על הדברים עצמם שנוגעים אליהם לפי קדושתם, ועל זה אמר "כדי המצוה למי שנצטוה", (ב) בהשקף על השליח שהוא "כדי לשולחיו". והנה יביטו על השולח – "אשר צוה השם", על השליח – "ביד משה", על הדברים – על זה אמר "את כל הדברים", על ערך המצטוה וקדושתו שעל זה אמר "ויעש אהרן ובניו".