מלבי"ם על ויקרא, שמיני קב

כל הנוגע בהם יטמא: זה מיותר לגמרי שכבר אמר "הנוגע בנבלתם יטמא". עוד יקשה דלשון "הנוגע בהם" משמע בחייהם והיה לו לכתוב כמו שכתב תחלה "הנוגע בנבלתם" או כמו שכתב בשרצים "הנוגע בהם במותם"; כי "הנוגע בהם" משמע בחייהם. ולמדו רבותינו שבא ללמד שגם הנוגע בהם בשאינם נבילות יטמא, וזה יצויר בבהמה טמאה ששחטה ישראל, שלא נתנבלה במיתה, וכבר מהני לה השחיטה לענין דבעודה מפרכסת מטמאה טואמת אוכלים כמו ששנו במשנה דהעור והרוטב (דף קיז.) ויצדק הלשון שנוגע בהם בכל זה יטמא. ובארו דמן הסברה יש ללמדה בצד אחד משרץ דלא מהני ביה שחיטה והוא דומה לו דאין במינו שחיטה ובצד אחר יש ללמדה מטריפה דמהני ביה שחיטה לטהרה מידי נבלה והיא דומה לה שנבלתם מטמא במשא. ולכן צריך קרא. ( ועיין בחולין (דף עב:) ).