מלבי"ם על ויקרא, מצורע קסח

ואשה: כבר התבאר (בסימן קנח, וסימן קכה) שבפ' זאת לא בא שם "איש ואשה" על צד הדיוק שמורה על הגדול בימים, כי תחלת הפרשה "איש איש" להורות על הכללות ועליו נסמכו כל השמות הבאים אחרי זה בוי"ו החיבור – "ואיש" "ואשה", ופירשו חז"ל כל איש וכל אשה, עיי"ש. ומובא בנדה (דף לב ודף מד). ומ"ש כי תהיה מן הדיבור ואילך התבאר בסדר תזריע (סימן ב) שלפי חוקי הלשון היה לו לומר "אשר תהיה" עיי"ש באורך.