מלבי"ם על ויקרא, קדושים קב

אשר יקלל את אביו: פירושו דאינו חייב עד שיקלל בשם כדעת חכמים במשנה. ופירשו בגמ' סהנדרין (דף סו) ושבועות (דף לו) שהיא דברי ר' מנחם בר' יוסי. וכבר פי' הכ"מ שבכל זאת סבירא ליה גם לר' מנחם מה שדרשו מן "בנקבו שם" שיברך שם בשם רק על זה היה די לכתוב "ונוקב שם ה' בשם מות יומת". ומה שכתב "בנקבו שם" הוא מאמר כולל שבכ"מ יומת על ידי שם דוקא, וכן כתב בחידושי הר"ן. ולא כפרש"י. ומ"ש ר' חנינא בר אידי אומר מובא בשבועות (דף לה:) ופירושו: שאמרה תורה 'השבע' – "שבועת ה' תהיה" (שמות כ״ב:י׳), ו'אל תשבע' – "לא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא י״ט:י״ב), 'קלל' – "יתן ה' אותך לאלה", ו'אל תקלל' קללת השם וחברו וחרש ואביו ואמו.