מלבי"ם על ויקרא, בחוקתי קיז

לא יבקר בין טוב לרע: כפי הפשט שיוציא העשירי בין טוב בין רע ואין צורך לברור את היפה. ולחכמים אם נכנס לדיר וברר המובחר – אינו מעשר, דצריך עשירי דוקא. ומ"ש "לא יבקר" שאף בעל מום קדוש בקדושת מעשר ואסור לגזוז ולעבד כמו שפרש"י. ומה שאמר כאן דסופג את הארבעים משום דהוה אמינא דרק בתמורה חייב מלקות, אף על גב דהוה לאו הניתק לעשה, משום דכתיב תרי לאוין – לא יחליפנו ולא ימיר; אבל במעשר לא כתיב רק חד לאו, הוה אמינא דאינו לוקה; קמ"ל דדין אחד למעשר עם יתר קדשים, וכנ"ל (סימן ??). ומ"ש לרבות האשה והיורש התבאר למעלה (סימן קיג).