מלבי"ם על יהושע י:כ

ויהי. אחרי שהכו את כולם (ורק שרידים מעטים נמלטו אל ערי המבצר) אז שבו כל העם מקדה בשלום:

לא חרץ כו' לאיש. גם לאיש אחד מב"י לא חרץ את לשונו: (כד - כה) שימו את רגליכם. היה זה לסימן שכן יפלו כולם תחת רגלם ולחזקם בזה כמ"ש חזקו ואמצו (וה"א ההלכוא במקום אשר, כמו ההקדיש שמואל (דהי"א כו, כח), והא' שבסוף תוספת, כמו (ישעיה כח, יב) ולא אבוא שמוע):