מלבי"ם על איוב א:ה

ויהי כי הקיפו ימי המשתה שבסוף השבעה ימים טרם שהתחילו הז' ימים הבאים, היה מקדשם ומזמינם על יום המחרת שבו העלה עולות מספר כולם שהעולה באה לכפר על הרהור הלב, באשר אמר איוב אולי חטאו בני ע"י המשתה וברכו אלהים בלבבם , היינו שעלה בלבם איזה מחשבת און נגד ה', וזאת לא עשה פעם אחד לבד, רק ככה יעשה איוב כל הימים . אחרי ההוצעה הזאת שבה סלק כל סברה שהיה עולה בלב לתלות בו יסורי איוב, שלא היה בזה שום סבה לא עונשיית ולא טבעיית ולא בחיריית, בא לגלות הסבה האמתיית שבעבורה באו עליו היסורים הגדולים ההם אשר נדמה למראה עינים שהיה שלא בצדק: