מלבי"ם על ירמיהו טו:ו

את, באשר אתה בעצמך הסבות עליך את הרעה במה שנטשת אותי, ואחר כך הוספת תמיד להתרחק ממני כי אחור תלכי תמיד, ולכן ואט ידי ואשחיתך פעם אחר פעם והגם שנחמתי תמיד על הרעה לבסוף נלאיתי הנחם, עד כי ואזרם במזרה שיצאו לגולה, וגם שכלתי את בניהם הקטנים, ואח"כ אבדתי גם את הגדולים, ובכ"ז מדרכיהם לא שבו :