מלבי"ם על ישעיהו כז:ג

אני ה' אלה דברי ה' אל הכרם בשירתו. אני ה' נצרה את הכרם מכל פגע מבחוץ (וזה הפך מ"ש הסר משוכתו) וגם אשקנה בכל רגע, כדי שיגדל (הפך מש"ש ועל העבים אצוה) ולא לבד שאשקוד בל יתקלקל ענף או פרי, רק גם מחשש פן יפקד ויחסר עליה אחד מן העלים, ג"כ אצרנה יום ולילה, (והנמשל אני אצור אותם מאויבים מבחוץ, ואשקנה לרגעים בשפע נבואה והשגחת ה' שתתמיד עליהם, ולא לבד שישמור כהניהם וחכמיהם, רק אף ריקנים והמונים שביניהם ישמור כבבת עין בהשגחה פרטית):