מלבי"ם על ישעיהו כג:ד

בושי צידון, אבל ישוב המליץ מדבריו, אומר אל תדמי, לחנם התחלת לשמוח על מפלת צור ועל שהוסב מסחרה אליך, בושי על שמחתך זאת, כי זה גרם גם חורבנך וע"י הצלחתך עתה בא האויב גם להחריבך כי אמר ים, ר"ל הים, ובפרטות מעוז הים המקום החזק של הים שבו נעשה אי ומבצר לישוב בני אדם תוך הים, הוא אמר, הלואי לא חלתי הלואי לא היה לי חבלי יולדה כלל, אחר שכולם נאבדו, ואם היה לי חבלי יולדה הלואי ולא ילדתי והיו הבנים מתים ברחם, ואם ילדתי הלואי ולא גדלתי בחורים והיו מתים בקטנותם, והלואי ולא רוממתי בתולות, במעלה וחשיבות, כי ע"י שמתו בגדלותם גדול הצער כפלים, כמ"ש בקללת עלי (ש"א ג') וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, והוא משל נמרץ על צידון, כי על המת בזקנותו, או על היונק והנפל אין מתעצבין עליו כ"כ, אבל על בחור שנקטף במבחר שנותיו האבל גדול מאד, וכן אם היתה צידון מארכת בשלותה כצור לא היה העצב גדול כ"כ, אבל אחר שלא האריכה ימים היה טוב יותר אם לא נולדה והיתה נפל, והיינו אם לא היתה מתחלת להצליח כלל: