מלבי"ם על דברי הימים ב טו:טו

וישמחו. שלא היה ע"י כפיה רק בשמחה, כי, א] בכל לבבם נשבעו, לא כשבועת אונס שאין פיו ולבו שוים. ב] ובכל רצונם בקשוהו, שגדר הרצון והבדלו מן חפץ שעושה זה מצד שמשיג טוב הדבר בעצמותו, לא ע"י פניות אחרות מתקות גמול ויראת עונש שזה בכלל חפץ (כמ"ש בחבורי התו"ה על ונרצה לו לכפר עליו), ולכן וימצא להם וינח להם: