מלבי"ם על יחזקאל כב:ד

בדמך אשר שפכת אשמת, שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים, ובגלוליך אשר עשית טמאת, כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח"כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע"י ש"ד תקריבי ימיך יבא זמן כליונך במהרה, וע"י הגלולים תבא עד שנותיך, אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש על כן נתתיך חרפה בגוים שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה ומן הגוים נפזרו בארצות רחוקות ושם היו לקלסה, ומפרש הקרבות וגם הרחקות ממך יתקלסו בך, ומפרש הרחוקות יתקלסו מפני שאת טמאת השם, שיצא שמך למרחוק שאת טמאה, והקרובות יתקלסו בך מפני שאת רבת המהומה שהם יראו בעיניהם המהומות אשר בתוכך: