מלבי"ם על שמות כב:ד

כי יבער איש שדה. מלת בעיר בא על הבהמה, ובא על כליון והשחתה, ומציין אכילת הבהמה שמשחתת את הנאכל, ובמ"ש כי יבער בא בהוראה משותפת, ומפרש ושלח את בעירה, שהם נזקי רגל, ובער שהם נזקי שן, ובא ללמד ששניהם דין אחד להם, בנזקי רגל חייב אף דאזלא ממילא ונזקי שן חייב אף דלא מכליא קרנא כמ"ש בב"ק (דף ג) ושם (ד' ה') אמר שנוכל ללמוד שן ורגל מבור ומקרן רק דאתיא להלכותיהם, וז"ש במכלתא שבא ללמד ג' דברים: א) ששן ורגל מועדים מתחלתם, ב) שצריך דוקא ובער בשדה אחר וברה"ר פטור, ג) שמיטב שדהו ישלם מן העדיות:

שדה או כרם. אם יכתב שדה וכרם נטעה שדוקא אם בער שדה וכרם ביחד לר' יאשיה שהוי"ו מורה תמיד החבור. וגם לר' יונתן נטעה שאם בער שדה וכרם ביחד דינו שוה לשאם בער אחד מהם [וכמו שבארתי זה בארך קדושים סי' קא], ונ"מ למ"ש בב"ק (דף נח) שאם אכלה פירות מחוברים משערים מה שהזיקה בששים ובשאכלה פירות דקל חשוב משערים אותו בפ"ע [עיין בח"מ סי' שצד סעיף ד' ה' ו', וע"ז מלמד שחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע. והנה מה שמחוייב לשלם על כרם פשוט יותר ממה שמחריב על שדה, כמו שתראה בב"מ (דף לא) וא"כ היה ראוי שיכתב כרם או שדה שיהיה לא זו אף זו כמ"ש באה"ש (כלל קצט) ומזה מבואר שבא כרם ללמד על שדה מה כרם יש בו פירות. ובזה יכתוב תמיד את המלמד באחרונה אף שהלמד יש בו רבותא יותר (כמש"ש בכלל ר').

ושלח את בעירה. פעל שלח בבנין הכבד אינו מציין השליחות שתכליתו להחזיר לי תשובה רק שעזבו או מכריחו לצאת (אחרי סי' סה), ובדבר שתחת רשותו מציין לרוב שעזבו לצאת מרשותו, וה"ה בכאן מציין שלא שמרו כראוי כגון שמסרו ביד חש"ו, אבל אם מסר אותו ביד פקח לא שלחו חפשי כי היו משומרים, ועיין בב"ק (דף נה):

יבער בשדה אחר. התנה שאינו חייב על השן והרגל רק ברשות הניזק, לא אם הזיקה ברשות המזיק, וה"ה ברה"ר, ובאר שאם רצה לשלם בקרקע צריך לתת לו מיטב שדהו ופי' ר"ע שדהו של מזיק. ור' ישמעאל ס"ל שאם זבורית דמזיק כעדית דניזק נקראים הזבורית מיטב שדהו לערך הניזק שא"צ לתת יותר ממה שהל"ל לניזק. ועיין בב"ק (דף ו' ע"ב):